תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות

איך בחרתי להאמין בעצמי

סיפור הלידה הרגילה של קרן, אחרי שתי לידות קיסריות

אחרי שתי לידות קיסריות שאני מעדיפה לא להרחיב עליהן את הדיבור, רציתי מאוד שהלידה הבאה תהיה רגילה, נרתיקית. זו  הסיבה שבחרתי, הפעם, ללדת בשיבא.

ד"ר ישראל הנדלר, סגן המערך המיילדותי בשיבא, הסביר לי את כל הסכנות הכרוכות במהלך, אבל נתן את אישורו במידה שאגיע בלידה פעילה. ליתר ביטחון גם נקבע לי תור לניתוח קיסרי ידידותי.

יום לפני הניתוח המתוכנן, בשבוע 41, הגעתי לביקורת. במוניטור ראו האטות בדופק העובר, והרופא החליט לעשות סטריפינג כדי לזרז את הלידה.

אחרי הסטריפינג התחילו צירים קלים, והרגשתי פעילות רחמית. תאריך הניתוח כבר הגיע, אבל החלטתי לוותר עליו לאור ההתפתחויות. לאחר כמה שעות, כשהצירים התגברו, הגעתי לבית החולים.

נכנסתי לחדר לידה יחסית מוקדם, שם פגשתי את ד"ר סאלם קיס שהסביר לי שוב על הסכנות, אבל התחיל עם הצוות בלידה רגילה.

המיילדות סוזי והדס היו מדהימות מהרגע הראשון, הן היו כל כך בעדי ואמרו לי כמה חשוב להן שזה יצליח. אז איך לא?

אבל, זה לא היה כל כך פשוט. כשהצירים התחילו להיות חזקים, הייתה ירידת דופק של העובר וד"ר אורית מורן, אחראית חדרי לידה, המליצה לי ללכת לניתוח. למרות זאת, גם הפעם, קיבלתי את האפשרות לבחור. החלטנו לחכות עוד שעתיים.

לא עברו כמה דקות וירדו לי המים. המיילדת בדקה אותי, והתברר שאני כבר בפתיחה של 8 ומחיקה מלאה של צוואר הרחם. בקיצור, קצת לחיצות – וילדתי :).

אני רוצה להגיד לכן שני דברים:

  1. עם כוח רצון, נחישות ואמונה בעצמך – אפשר להשיג הכול.
  2. אין על הצוות בשיבא –תומכים, קשובים, ראו את הרצון והנחישות שלי והלכו איתי והגשימו לי חלום!