תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

תסמונת גירוי יתר שחלתי

כתב: פרופ' ראול אורביטו, מנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ-גופית


תסמונת גירוי יתר שחלתי OHSS)) היא סיבוך קשה ומסכן חיים של טיפולי השראת ביוץ – טיפולים שנועדו לגרות את השחלות לייצר מספר מרבי-אופטימלי של זקיקים ובעקבותיהם, ביציות בשלות.

התסמונת מופיעה בשתי צורות עיקריות: הצורה המוקדמת – 7-3 ימים לאחר מתן ההורמון hCG , המשמש בטיפולים לצורך הבשלה סופית של הביציות לפני הזרעה או לפני שאיבת ביציות ומופרש בגוף באופן טבעי בהריון. הצורה המאוחרת של התסמונת מופיעה 17-12 יום לאחר מתן ההורמון, בתחילת הריון, ובעיקר בהריון מרובה עוברים.

תסמונת גירוי יתר שחלתי חולפת במרבית המקרים באופן ספונטני לאחר מספר ימים. במקרים יוצאי דופן, שבהם התסמונת מופיעה בצורתה המאוחרת הקשורה להריון, ובמיוחד הריון מרובה עוברים, היא עלולה להימשך 3-2 שבועות בדרגה חמורה.


מה מאפיין גירוי יתר של השחלות?

שני המאפיינים העיקריים של התסמונת הם הגדלה ניכרת של השחלות ועלייה בחדירות של כלי הדם אשר גורמת למעבר של נוזלים מכלי הדם והצטברותם בחלל הצפק, בחללי בית החזה והלב ובצקות תת-עוריות. כתוצאה מכך חלה ירידה בנפח הדם, עלייה בצמיגות ובקרישיות הדם והפרעות במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים המובילים להפחתה במתן שתן עד אי-ספיקה כליתית.

מהם התסמינים?

חומרה קלה - תפיחות ואי-נוחות של הבטן, עם או ללא בחילות, הקאות ו\או שילשולים והגדלת השחלות עד קוטר של 5 ס"מ.

חומרה בינונית - מאפיינים דומים לאלה שבדרגת החומרה הקלה, בתוספת סימנים למיימת הנצפים באולטרסאונד. השחלות מוגדלות עד קוטר של 12 ס"מ.

חומרה קשה - מיימת ניכרת, נוזל בחלל בית החזה, מיעוט במתן שתן, הפרעה בתיפקודי כבד ובצקת כללית.
 

מהם הגורמים לתסמונת?

לאחרונה מייחסים את הגורם לתסמונת גירוי היתר השחלתי למעורבות של תגובה דלקתית בטיפולי השראת הביוץ. למרות מחקרים לא מעטים שדנו במעורבות של פקטורים שונים, עד היום אף אחד מהם לא הוכח כגורם ישיר לתסמונת. אולם, לתהליכים דלקתיים תפקיד נכבד בפתופיזיולוגיה של התסמונת.

גורמי הסיכון להתפתחות תסמונת גירוי יתר שחלתי הם:

  • גיל נמוך מ-35
     
  • משקל גוף נמוך
     
  • שחלות פוליציסטיות
     
  • נשים שפיתחו בעבר תסומנת גירוי יתר שחלתי בעקבות טיפולי השראת ביוץ
     
  • נשים שבמהלך השראת ביוץ חוו עלייה ניכרת ברמת האסטרוגן ביום מתן ה- hCG
     
  • גיוס רב של זקיקים ביום מתן ה- hCG
     
  • שאיבת מספר רב של ביציות במהלך טיפולי הפריה חוץ-גופית
     
  • מתן hCG , במקום פרוגסטרון, כתמיכה בפאזה הלוטאלית (השלב שלאחר הביוץ) של המחזור הטיפולי.


מהי שכיחות התופעה?

בחומרתה הקלה התסמונת שכיחה אצל כרבע מהנשים המטופלות בהשראת ביוץ. בחומרה הבינונית – עד כ-10% מהמטופלות, ובחומרה הקשה – פחות מ-2% מהמטופלות.


איך ניתן למנוע את התסמונת?

  • זיהוי אוכלוסיית הנשים בסיכון, והתאמת פרוטוקול להשראת ביוץ הכרוך בסיכון מופחת להתפתחות של התסמונת.
     
  • אם מתפתחת תגובה שחלתית סוערת, המתבטאת בגיוס זקיקים מסיבי ועלייה תלולה ברמות 2E, ניתן להפחית או להשהות מתן של תרופות משרות ביוץ ומתן hCG , תוך מעקב והמתנה לירידת רמת האסטרוגן לרמות בטוחות.
     
  • הימנעות משימוש בhCG- להבשלה סופית של הביציות. במקום זאת - מתן חד־פעמי של מגרי GnRH, הגורם לביוץ באמצעות שחרור של FSH ו־LH מיותרת המוח. עם זאת, מתן GnRH אמנם מונע התפתחות של גירוי יתר שחלתי, אך קשור גם בהפחתה משמעותית בשיעורי ההריון ועלייה בשיעורי ההפלות.
     
  • הפחתת מינון ה- hCGהגורם לביוץ.
     
  • מתן אלבומין או hydroxyaethyl starch במהלך שאיבת הביציות במחזור הפריה חוץ גופית.
     
  • אם ניתן hCG ונשאבה כמות גדולה של ביציות, ניתן להקפיא את העוברים ולבטל את החזרתם במחזור הנוכחי. כך, נמנע הריון שיכול להגדיל את הסיכון ואת חומרת התסמונת. לחלופין, אפשר לגדל את העוברים לשלב הבלסטוציסט. אם לא מתפתחת תסמונת גירוי יתר שחלתי בצורתה המוקדמת, ניתן להחזיר בלסטוציסט אחד.
  • הימנעות ממתן  hCGכתמיכה לוטאלית. במחזורי השראת ביוץ שלא לצורך IVF, אם רמות 2E עברו את הסף הבטוח למתן hCG, ניתן לתת hCG ולהעביר את הנשים לטיפול IVF, כלומר לשאוב את זקיקי השחלה. בצורה כזאת מעבירים את האישה לטיפול בטוח, כיוון שרמות 2E ביום מתן ה hCGהן אמנם גבוהות לטיפולי השראת ביוץ שלא לצורך IVF, אך נמוכות מהרמות המסוכנות בטיפולי IVF.


איך מטפלים בתסמונת גירוי יתר שחלתי?

התסמונת בחומרה הקלה עד בינונית בדרך כלל חולפת מעצמה. עם זאת, דרוש מעקב צמוד, ואם יש החמרה מאשפזים את המטופלת בבית החולים.

הטיפול בבית החולים הוא שמרני בעיקרו: מתן נוזלים, טיפול במיימת ובתופעות הנגזרות ממנה ומניעת סיבוכים הקשורים בקרישיות יתר. במהלך האשפוז נדרשת מנוחה מוחלטת.

לעתים קיימת הידרדרות, המתבטאת בהצטברות ניכרת של נוזל מיימת עם קושי בנשימה והפחתה ניכרת במתן שתן. מצב זה יכול להצריך דיקורים חוזרים של חלל הבטן או בית החזה, במטרה לנקז את נוזל המיימת ולהקל על הנשימה והסינון הכליתי.

כל הזכויות שמורות