מחקר מבטיח על תרומת דם טבורי לשיפור התפקוד של אוטיסטים
"השפעת הדם הטבורי על בני האוטיסט בן השש היא עצומה", מספרת שירה ריינר
מחקר בשיבא שבו שוכן בנק הדם הטבורי הגדול והוותיק בארץ, עשוי לתת תקווה למשפחות רבות בישראל. לדברי ד"ר עומר בר יוסף, נוירולוג ילדים בכיר בבית החולים ספרא לילדים בשיבא העומד בראשו, המחקר, יחד עם מחקרים נוספים בנושא הנערכים בחו"ל, מראה סימנים חיובים ומבטיחים.
"מאוטיזם בתפקוד בינוני, בני נמצא כיום על גבול הנורמה"
שירה וחגי ריינר הם הורים לארבעה ילדים קטנים, שלושה מהם, נמצאים על הרצף האוטיסטי. בנם האמצעי, נבו (6), נבחר לקחת חלק במחקר של שיבא וד"ר בר יוסף.
לדברי ריינר, מאז שקיבל לראשונה את הדם הטבורי לפני כשנה וחצי, הם עדים לשיפור גדול ומרגש בתפקוד שלו. "נבו הוגדר עם אוטיזם בתפקוד בינוני והתחיל את המחקר כשהוא גמול חלקית מחיתולים, סובל מאכילה סלקטיבית ומיכולת דיבור מוגבלת", מספרת אמו.
"כיום", היא אומרת, "הוא כבר מגרד את הנורמה: גמול לחלוטין, אוכל לבד, מתקלח לבד ומדבר באופן תקין לבני גילו. בנוסף לאוטיזם, הוא סבל ממחלת ריאות כרונית ובזכות השתלת הדם הטבורי, הבריא ממנה כליל".
לדבריה, "הדם הטבורי עובד על כל הגוף אז עבורנו ריפוי מחלת הריאות היה בונוס. הקשיים העיקריים שנותרו הם בעיקר התנהגותיים וניתן לעבוד עליהם".
ד"ר בר יוסף מדגיש שבניגוד להשתלות בסובלים ממחלות המטולוגיות, השתלת דם טבורי באוטיזם לא מתיימרת לרפא: "הילד לא יפסיק לסבול מאוטיזם, אבל המטרה היא להביא לשיפור בתפקוד".
בנוסף, כיוון שלא ניתן לדעת מהן הסיבות הספציפיות שמובילות לאוטיזם, המדע מראש לא מכוון להצלחה מירבית. "מבחינתנו, אם אנחנו מצליחים לראות שיפור בקרב 20%-30% מהילדים, עשינו את שלנו", הוא אומר. "זה מוכיח שהשתלת הדם הטבורי עובדת".
על מה מבוסס המחקר?
"למוח האדם מערכת חיסון משלו עם תאים בשם 'מיקרוגלייה'", מסביר בר יוסף, "במחלות נוירו-קוגניטיביות, התאים האלה סובלים מפגיעה, וכתוצאה אינם יכולים לטפל בחומרים שמערכת החיסון צריכה לספוח ולפרק מרקמת המוח.
אחד המחקרים הראשונים והבולטים בנושא, נערך ב-2014 ועסק בטיפול בבעיות מוחיות בקרב ילדים. ד"ר ג'ואן קורצברג, חלוצת השתלות הדם הטבורי מאוניברסיטת דיוק שבארה"ב, יזמה מחקר במהלכו הוזרק דם טבורי לתינוקות שסבלו מפגיעה מוחית אחרי לידה.
ההשערה של קורצברג הייתה שהדם הטבורי (שמכיל תאי גזע ראשוניים שיכולים לשנות צורה ולהפוך לכל התאים הקיימים), יעשה נוירו-מודולציה, כלומר יגרום לשינוי המערכת החיסונית. ואכן, במסגרת המחקר הוכח שתאי האב של הדם הטבורי זיהו את הפגיעה, גרמו להפרשת פקטורים שחצו את מעטפת המוח, ושיפרו את תפקוד הרקמה".
המחקר הוביל למחקרים נוספים שנעשו על ילדים מגיל שנה עד גיל חמש שסבלו משיתוק מוחין. בכולם הוכח שיפור ניכר בתפקוד המוטורי. על בסיס מחקרים אלה, הוחלט לבדוק אם ייתכן גם שיפור בקרב ילדים הסובלים מאוטיזם.
"למרות שגנטיקה נחשבת לאחד הגורמים המשמעותיים לאוטיזם, עד היום לא נמצא גן יחיד הנושא את התכונה שלו", אומר ד"ר בר יוסף. "ידוע שבמקרים רבים מעורבת בזה אפיגנטיקה - גורמים סביבתיים המשפיעים על ביטוי הגן, כמו חשיפת האם לחומרים מסוכנים בהריון, תרופות, תזונה, סטרס ועוד. ההנחה שאלה יצרו במוח של העובר תהליכים דלקתיים שפגעו במערכת החיסון. ולכן, בדומה לשיתוק מוחין, השתלת דם טבורי תוכל גם היא להביא לשיפור בתפקוד".
השימוש בדם טבורי עצמי בטיפול בשיתוק מוחין ואוטיזם תורם לתהליך כיוון שמנת הדם נגישה ובעלת התאמה מלאה. לדברי ד"ר בר יוסף, מתן הדם הטבורי לילד כרוך גם הוא בפרוצדורה רפואית פשוטה: "מדובר בהליך שנמשך כחצי שעה שבמהלכו מחדירים את הדם לווריד ממש כמו עירוי דם והוא לא כרוך בשום תופעת לוואי חמורה".
שיפור עצום בתפקוד. משפחת ריינר בהרכב מלא.
איך נעשה איסוף הדם הטבורי?
מדובר בהליך פשוט, שמתבצע רק לאחר לידת התינוק ולא מהווה בשום אופן סכנה ליילוד או לאמו. לאחר הלידה, נחתך חבל הטבור וכשהשליה עדיין נמצאת ברחם, מחדירים מזרק לחבל הטבור, שואבים את הדם המצוי בשליה ומכנסים אותו לשקית איסוף סטרילית. הורים יכולים לתרום את הדם ללא עלות לבנק ציבורי ובמקרה זה, מנות הדם יישמרו עבור חולים מתאימים או לצורכי מחקר.
אפשרות נוספת, היא שימור הדם בבנק טבורי משפחתי (תמורת תשלום), אז מנות הדם יהיו זמינות רק עבור היילוד ובני משפחתו. בנק הדם הטבורי של שיבא הוא הגדול והוותיק בארץ, הנמצא בהסכם עם בתי חולים ברחבי הארץ ועומד בתקנים המחמירים בעולם.
ההחלטה של בני הזוג ריינר לשמר את הדם הטבורי של בנם האמצעי, נבעה מתוך רצון לסייע לבנם הבכור. "בזמן שהבן והבת הגדולים שלנו נולדו, עוד היינו סטודנטים", מספרת ריינר, "לא שימרנו את הדם הטבורי שלהם כי הרגשנו שזה יקר מדי עבורנו ועדיין לא היה סבסוד מקופות החולים כפי שיש היום. אבל בזמן שהייתי בהריון עם נבו, בני הבכור כבר אובחן עם אוטיזם ולמעשה, הכוונה במקור הייתה בכלל להעניק את הדם לבן הבכור כי רצינו לשלב אותו במחקר".
לבסוף בני הזוג ריינר שילבו את בנם הבכור במחקר שנערך בחו"ל והתבסס על תרומת תאי גזע מתורמים שונים. במקביל, התברר שגם נבו נמצא על הרצף האוטיסטי והזוג הצליח לשלב אותו במחקר שנערך בארץ באמצעות השתלת הדם הטבורי שלו. לדברי ריינר, בעוד שגם במחקר בו טופל בנה הבכור התגלה שיפור משמעותי, היתרונות בטיפול דם טבורי עצמי הוכיחו את עצמם כיעילים ומשמעותיים יותר.
"המחקר שבו נמצא בני הבכור מבוסס על חמישה טיפולים, כשאחרי כל טיפול השינויים הם מינוריים יותר ובנוסף, ישנה כמובן העלות. כל טיפול בחו"ל עולה לנו 50 אלף שקל, לא כולל את הטיסות והשהות כמובן. המחקר שבו נמצא נבו כולל שתי הזרקות, אחת של הדם הטבורי ואחת פלסבו. כבר אחרי הטיפול הראשון ההשפעה הייתה עצומה, למרות שחשוב להדגיש שההשפעה משתנה מילד לילד.
"זו הסיבה שכיום אני ממליצה לכל הורה לא להסס ולשמר את הדם הטבורי של הילד שלו", אומרת ריינר. "השכיחות של אוטיזם רק עולה משנה לשנה ובכלל, עם הזמן אנחנו עדים לכך שהדם הטבורי יכול לחולל פלאים ולעזור בריפוי ושיפור של מחלות רבות. בעיניי, אין תעודת ביטוח טובה מזו".
