מיילדות מספרות: זו הלידה שלא אשכח לעולם

קשה לשכוח את סיפורי הלידה האישיים שלך: באיזה שבוע התחילו הצירים, איפה היית בדיוק כשזה קרה, עד כמה כאב לך וכמה שעות ארכה הלידה. המיילדות המנוסות של בית החולים שיבא נשים ויולדות ראו באמת הכל ובכל זאת, יש כמה לידות שנחרטו להן בזיכרון.

לאה בנסל ועדי שירזי

"הסתכלתי על הפנים שלה והבנתי את גודל הסכנה"

שם: לאה בנסל
ותק: 40 שנה.
הלידה שלא אשכח לעולם: "הגעתי לעוד משמרת במחלקה. כהרגלי, עברתי בין חדרי הלידה כדי להכיר את היולדות. בין היתר פגשתי יולדת צעירה שעמדה להפוך לאם בפעם הראשונה, עדי שירזי שמה.
 
זמן קצר לאחר מכן, אמה של עדי יצאה מהחדר ואמרה לי בבהלה שבתה לא מרגישה טוב ושהיא רוצה להקיא. לכאורה לא מדובר בתלונה יוצאת דופן או חריגה. יכולתי לומר לה שתיתן לה כלי להקאה ושתיכף איכנס אליה. אבל באופן שאיני יכולה להסביר, בחרתי לעזוב הכל ולהיכנס אליה מיד.

"מצאתי את עדי ישובה במיטה כששתי רגליה מחוץ למיטה. מאחר וכבר הייתה תחת אפידורל, שגורם לחוסר תחושה ברגליים, היתה סכנה שתיפול. ואז הסתכלתי על פניה והבנתי את גודל הסכנה: העיניים שלה בלטו והיה ניכר שהיא מתקשה לנשום, כאילו משוועת לטיפת אוויר אחרונה. המבט שלה זרק אותי שנים אחורה. לפני שהפכתי למיילדת, טיפלתי בחולים קשים שחוו את רגעיהם האחרונים ולעדי היה בדיוק את אותו מבט.

המיילדת הוותיקה הבינה מיד שמשהו רע קורה. "השכבתי אותה על המיטה וניסיתי למדוד לה לחץ דם ולתקשר איתה, אך מצבה התדרדר במהירות. לחצתי על לחצן המצוקה כשבמקביל צעקתי שיקראו דחוף למרדים בכיר. מרגע זה הכל התנהל על אוטומט: ביצעו בה החייאה תוך כדי שהרופאים מיילדים את התינוקת בלידת וואקום כדי לא לבזבז זמן ולהצילה. בזמן הזה הקפיצו את כל הכוננים לבניין ויצרו קשר עם בנק הדם".
בתוך זמן קצר התברר כי עדי סובלת מסיבוך רפואי נדיר ומסכן חיים שנגרם כתוצאה מתסחיף מי שפיר שהסיבוך המשני הוא הפרעה בקרישת דם.

לאחר החייאה ממושכת בחדר הלידה ויילוד התינוקת, הובהלה לחדר ניתוח, אליו נקראו מומחים מכל התחומים: "טיפול נמרץ, הרדמה, קרדיולוגיה, כירורגיה, קרישה –  ובאופן ראוי לשבח, כולם הגיעו מיד והיה תיאום מדהים ושיתוף פעולה עם כולם".
למרבה המזל, הרופאים הצליחו במשימה ועדי יצאה מכלל סכנה. "רק כעבור חמישה וחצי חודשים היא זכתה לראשונה להחזיק את התינוקת שנולדה לה".

מספר חודשים לאחר מכן, הגיעה עדי לביקור במחלקה. "אמרו לי שמישהי רוצה לפגוש אותי וכשראיתי אותה, התרגשתי כל כך. היא חיבקה אותי ונישקה, ואז אמרה לי שכל מה שהיא זוכרת מהאירוע זה רק אותי. צחקתי ואמרתי לה 'אין לך מושג כמה קהל היה באירוע שלך'".

המפגש הבא של השתיים, אירע ארבע שנים לאחר מכן. "הודיעו לי שעדי מגיעה ושעומדים להיוולד לה תאומים, הפעם באמצעות פונדקאית. שאלו אותי אם אני רוצה ללוות את ההליך, וכמובן שהתרגשתי והסכמתי מיד. לעולם לא אשכח את הרגע בו זכיתי להניח עליה את התינוקות שזה עתה יצאו מרחם הפונדקאית. עדי, שלא זכתה להחזיק את התינוקת הבכורה שלה בחודשיה הראשונים הייתה כל מאושרת – ואני הייתי כל כך מאושרת עבורה. זה היה בפירוש סגירת מעגל.

"מיילדות זה מקצוע מדהים, הוא היחיד ברפואה ובאַחֲיוּת שבו מטפלים בו זמנית בשני מטופלים: באם ובעובר, כשיש יחסי גומלין בין שניהם ושאחד תלוי בשני".

דורית שגיא

"במשך דקה התינוק לא היה שייך לאף אחד. רק אני הייתי איתו"

שם: דורית שגיא
ותק: 15 שנה.
הלידה שלא אשכח לעולם: "שתיים בלילה. אני יושבת מאחורי הדלפק, כשלפתע הריצו על אלונקה לחדר הלידה אישה בשלבים מאוד מתקדמים כשהיא נאנקת מכאב. לצידה היו גבר ואישה נוספת. בהתחלה הייתי משוכנעת שמדובר באחותה או בדולה שלה, אלא שאז, נכנס לחדר הלידה גבר נוסף. עצרתי אותו ואמרתי 'סליחה, מי אתה?'. הוא הצביע על האישה שהגיעה עם היולדת והסביר שהם ההורים הביולוגים של התינוק".
זמן קצר לאחר מכן התבררה התמונה המלאה. "הגבר שהיה לצד היולדת היה בעלה וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא יולדת בלידת פונדקאות. ההורים הביולוגים היו זוג צעיר, נרגש ונסער".
 
כיוון שהיולדת הגיעה בשלבים מתקדמים מאוד של הלידה, לא הייתה אפשרות למתן אפידורל. "הכאב שלה היה בל יתואר. לא קל לראות יולדת סובלת כל כך, בטח עבור מישהו שאינו מורגל לסיטואציה. שני ההורים ישבו בצד נבוכים ומקופלים.

"כעבור 20 דקות היולדת כבר הייתה בפתיחה מלאה, היא רק הייתה צריכה ללחוץ כדי שהתינוק ייצא. אמרתי לה 'התינוק כבר פה, רק תלחצי', אבל התינוק לא יצא. היה ברור שהסיבה לא היתה פיזיולוגית, אלא שהיה לה קשה לשחרר אותו: כי ברגע שהיא תלחץ והתינוק ייצא, הוא כבר לא יהיה שלה".
 
זמן קצר לאחר מכן נולד התינוק. "כמיילדת, מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים: מצד אחד, את שמחה מאוד עבור ההורים הביולוגים שסופסוף זוכים לילד משלהם, מצד שני, יש קושי בלראות יולדת שנותרת בלי תינוק.

אבל זה לא היה הקושי היחיד. "אחרי שהתינוק יוצא, יש חשיבות רבה להשאיר אותו למשך דקה או שתיים מחובר לחבל הטבור. בלידות רגילות, מניחים את התינוק על היולדת בזמן הזה. אבל כאן את לא יודעת מה בדיוק לעשות: את לא אמורה לשים את התינוק לראשונה על זו שילדה איתו כי היא אינה אמו הביולוגית, מצד שני, ההורים הביולוגים עמדו בצד החדר. כך שבמשך הדקה הראשונה כיסיתי את התינוק בשמיכה והוא נותר שוכב בין הרגליים של היולדת. במשך דקה הוא לא היה שייך לאף אחד. רק אני הייתי איתו".
 
לאחר הניתוק מחבל הטבור, הובא התינוק לאמו הביולוגית. "היא ובעלה לא הפסיקו לבכות מהתרגשות. בזמן הזה, היולדת המשיכה לצעוק ולהתפתל מכאב. בדרך כלל, כששמים עלייך את התינוק אחרי הלידה, ההתרגשות וההורמונים מקהים את הכאב הזה, אבל היא ילדה ונותרה בלי כלום. מאחר והיא גם לא הייתה צריכה להיניק, הוריתי למרדים שיפנק אותה בכל משככי הכאבים שניתן. כשהכאב נרגע, ההורים ניגשו אליה, כשבמקביל האבא הביולוגי לא מפסיק לבכות ולהודות לה. זו הייתה חוויה יוצאת דופן בהחלט".

רעות רבאד-אבואף וזוג האמהות

"הקשר בינינו הוא מעבר לחברות: הפכנו לסוג של משפחה"

שם: רעות ראבד-אבואף
ותק: שנתיים
הלידה שלא אשכח לעולם: "אני מיילדת יחסית צעירה. במשך עשור שימשתי כאחות טיפול נמרץ, עד שב-2019 בחרתי לעשות הסבה למיילדות. אחת הסיבות לצעד הייתה טראומה שחוויתי: איבדתי מטופלת צעירה שהייתה בהריון ועברתי משבר קשה כי מאוד נקשרתי לאותה מטופלת. הבחירה שלי לעבור לתחום הייתה כדי שאוכל לחוות יותר סיפורים טובים: להביא לעולם חיים במקום להתמודד הרבה עם המוות.

המפגש הראשון שלה עם לידה שקטה, אירע כשנה לאחר הפיכתה למיילדת. "כבר במהלך לימודיי היה לי ברור שיהיה לי קשה להתמודד עם זה. זה משהו בלתי נתפס עבורי".

"בחדר הלידה היו בנות זוג שהגיעו במהלך הלילה, עוד לפני שהתחלתי משמרת. היולדת הייתה בתהליך של לידה שקטה בשבוע ה-36 להריונה.
עבור שתיהן היה זה הילד הראשון. "אני זוכרת שאמרתי למרדים שייתן את כל משככי הכאבים שאפשר. גם ככה הכאב הנפשי הוא מטורף, אז לחוות גם כאב פיזי? זה פשוט לא הגיוני".

הלידה ארכה קרוב ל-24 שעות. "הייתי לצדן כל המשמרת שלי. אחרי שיילדתי אותו, היולדת אמרה לי שהיא רוצה לראות אותו. לקחתי אותו לצד, ניקיתי, סידרתי ועטפתי אותו כדי שייראה כמו תינוק רגיל לכל דבר. הנחתי אותו עליה, היא ובת הזוג לא הפסיקו להסתכל עליו ולבכות.

הקשר בין רעות לבין בנות הזוג לא פסק ואף הלך והתהדק. "כמה ימים לאחר מכן, הן ביקשו שאצור איתן קשר וקבענו להיפגש. כל כך התחברנו שהיה ברור שבאותו רגע הפכנו לחברות ושנמשיך להיות בקשר".
 
כעבור זמן, הודיעו לה השתיים שהן בהריון שוב. "זו שילדה בפעם הקודמת ואלה היו חדשות משמחות כפולות: היא נשאה הפעם תאומים!
המשכתי ללוות אותן לאורך כל ההריון והיה ברור לשלושתנו שאני גם איילד אותן".

גם ההריון הזה לא היה פשוט: במשך שלושה חודשים היתה היולדת מאושפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה, כשלבסוף, כשהיא בשבוע 34, הופנתה לניתוח קיסרי. "למרות שבאותו זמן לא הייתי במשמרת, ברגע שהן הודיעו לי, מיד הגעתי והייתי איתן בחדר הניתוח. עד שהן לא שמעו את הבכי של התינוקות, היה מתח באוויר שאי אפשר לתאר. אבל הפעם היה סוף טוב: נולדו להן בן ובת בריאים, בדיוק שנה אחרי הלידה הקודמת.

התאומים שהו תחילה בפגייה וכעבור זמן השתחררו הביתה. רעות ביקרה את המשפחה המאושרת כמה וכמה פעמים. "זה אושר גדול לראות איך התינוקות גדלים מיום ליום. הקשר בינינו הוא כבר מעבר לחברות: הפכנו ממש לסוג של משפחה".

אורלי בן גדליה ובתה

"אין דבר מדהים יותר מליילד את הנכדים שלך"

שם: אורלי בן גדליה
ותק: 30 שנה
הלידה שלא אשכח: "היו לי אלפי לידות לאורך שנות עבודתי כמיילדת, ולשמחתי יצא לי גם ליילד את נכדיי, ואין דבר מדהים ומשמח מזה. יילדתי את שני ילדיה של בתי הגדולה ואת שלושת ילדיה של כלתי".
 
לפני ארבע שנים, התכוננה להמשיך במסורת וליילד גם את בתה הצעירה, אחות בשיבא גם היא המתכננת בעתיד להפוך למיילדת. אלא שלקראת הלידה התוכניות השתנו: "התינוקת הייתה במנח עכוז, וגם ניסיונות ההיפוך לא צלחו. לא היה מנוס מלבצע ניתוח קיסרי".

לאחרונה זכו אורלי ובתה להזדמנות שנייה. "זכינו לחוויה מתקנת: בתי עמדה ללדת את בתה השנייה, ולמרות שללדת בצורה וגינלית אחרי ניתוח קיסרי זה מורכב מאוד, החלטנו לנסות. אני, היא ויתר הצוות שעטף אותה, חששנו מאוד, אבל בסופו של דבר הייתה זו לידה מדהימה.

"התינוקת נולדה חמש שעות אחרי שנכנסנו לחדר הלידה, ובתי התרגשה בצורה שאי אפשר להסביר במילים. היא אמרה: 'איך פספסתי את החוויה הזו בפעם הקודמת? עכשיו, כשאני יודעת מה זה, אני מחכה בקוצר רוח ללידה הבאה'. והאמת שאני מרגישה בדיוק כמוה: גם אני מחכה!".

בהריון? כמה קישורים שכדאי לך להכיר

>>סיור לידה כבר קבעת?
>>הירשמי לקורס הלידה שמתאים לך
>>התייעצי עם מיילדת מנוסה
>>הכירי את המלווה האישית שלך בהריון
>>אולי מתאים לך לידה טבעית?