תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
ניוזלטרים ליולדות
ניוזלטרים ליולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

סיפור הלידה של יואב

לקח זמן... אבל הנה סוף סוף מצאתי זמן לשלוח לכן את סיפור הלידה שלי.

גם אני קראתי סיפורים באתר לפני הלידה. יכולתי רק להתפלל שגם הלידה שלי תסתיים כך.

אז התפילות נענו, וחברו להן לצוות המדהים של המרכז שבזכותו חוויתי את החוויה הכי מתקנת שיכולתי לבקש!!

אחרי לידה ראשונה מאוד טראומתית חיפשתי את הדרך שהפעם זה יהיה אחרת... הכי אחרת שאפשר...

משום מה היה לי איזה קבעון מחשבתי על לידה טבעית. על זה שמכל מיני סיבות הקשורות בנזקי הלידה הראשונה אני לא אוכל ללדת טבעי...

שתי חברות שילדו במרכז ופגישת הכרות אחת עם ציפי הבהירו לי שזה כ"כ לא נכון... בבת אחת נחתה ההכרה שזה המקום בשבילי.

סיפור שהיה כך היה...

שבוע 37+3. לילה.. תחילתו של טפטוף.... אני? מדחיקה... כמי שילדה בפעם הקודמת בשבוע 41+5 (וגם זה בזרוז) לא האמנתי שזה יקרה כ"כ מוקדם. וצירים? אין...

אחרי כמה שעות אני מבינה שכן, זה כנראה זה... שיחה קצרה למרכז מזמנת אותי להגיע.

אז הגעתי למיון יולדות, רופא מהצוות מאשר שמדובר בירידת מים ומציע לזרז... ואני? רק המילה זרוז עושה לי רע.. אז (ממש בגאווה) אני מודיעה לו שאני שייכת למרכז לידה וששום זירוז לא יהיה פה... (והוא מלמל משהו כמו, "אהה.. את מאלה...") ואז התחלתי להבין את המשמעות. יש לי "אמא ואבא" (או יותר נכון "אמא ואמא") בבית חולים הזה. אותי לא יזרזו שלא לצורך... יש לי תמיכה, יש לי גב. ובמצב הזה, זה הכי הרבה שאפשר לבקש.

החששות התחילו לנקר כשהצירים בוששו לבוא. אושפזתי במחלקה לסיכון גבוה כחלק מהנוהל כדי להמתין לצירים תוך הבהרה שאם תוך 48 שעות שום דבר לא קורה אז אין ברירה ומזרזים... רק לא זה!!!!! שיחה קצרה ומרגיעה עם המרכז. הודעתי שאני שם. אמרו לי שסטטיסטית ירידת מים מובילה להתפתחות צירים ושאני אנוח...

לילה במחלקה לסיכון גבוה. אני מנסה להתנתק. מנסה לזמן צירים... מתה מפחד שגם הפעם זה יסתיים כמו בפעם הקודמת...

והנה - סביב השעה 2:00 בלילה הופיע הציר הראשון. אני יודעת שרב הנשים חוות את הרגע הזה בחשש. אני חגגתי.. הצירים שהגיעו בעקבותיו לא הותירו מקום לספק - הפעם זה קורה!!

סביב השעה 6:00 כשהצירים הפכו יותר ויותר תכופים וכואבים התקשרתי לבעלי שהגיע הכי מהר שאפשר (מניסיון הלידה הקודמת הייתי בטוחה שיש לי המון זמן במחלקה ועדיף ששנינו נישן טוב ושלחתי אותו הביתה ללילה...) בינתיים הגעתי לי בהליכה בתוך בית החולים, (שנראתה באותו הרגע ארוכה כאורך הגלות), למרכז. בדיקה קצרה מוכיחה שאכן, פתיחה של 5 אצבעות. וכואב...

איריס ממלאה בידיים אמונות את הג'קוזי, אופירה מגיעה לסייע. זכיתי בצוות החלומות : ) אני נכנסת לג'קוזי ויודעת שאני בדרך הנכונה. הכאבים קשים אבל המחשבה שאני בידיים הכי טובות, שאף רופא לא ייכנס לחדר שלא לצורך, שיש לי את התנאים האופטימאליים ביותר ללידה הכי טבעית שיש - הכל עבד על התדר הכי נכון.

השעה בערך 7:00. איריס מציעה שאשנה תנוחה במים. ואני לא בטוחה בכלל שאני מסוגלת לזוז... אבל כשאיריס אומרת, איריס יודעת!! החלפנו תנוחה ופתאום , מצירים תכופים השתרר מן שקט כזה.... ואז... הגיעו צירי הלחץ. אי אפשר לטעות בהם. הגוף כאילו לקח "פאוזה" קצרה , שניה לפני המאמץ האחרון. 3 דחיפות בטיימינג הנכון (כל מי שאי פעם הורדמה באפידורל יודעת עד כמה התחושה הזו לא קיימת בלידה שאינה טבעית והנזק של הלחיצות המיותרות.... אוי..) ואני לא מאמינה שזה קורה. לי. כ"כ מהר!!!! בחדר כמעט חשוך , עם מוסיקה נעימה , כשצוות החלומות לצידי ובעלי לידי, יצא יואבי לאוויר העולם.

אני כותבת ועדיין לא מאמינה שזכיתי ללידה מדהימה שכזו, לחוויה כ"כ מתקנת.

בלי הצוות המופלא של המרכז זה לא היה קורה - איריס, אופירה, ציפי וסיגל -

אתן הסיבה שהפעם , כשאני רוצה להתחזק, אני נזכרת לרגע ביום הלידה ובאופן שהכל התרחש ומתמלאת כוח. אושר וגם לא מעט גאווה : )

ממליצה לכל מי שמתלבטת כמוני לפחות לבוא לשמוע, להכיר, ואז להבין...

אוהבים אתכן מכל הלב, הרחם והנשמה!!

אילת פלר מימון ויואבי הקטן -

(וכך נראה ילד בין 3 ימים שנולד בלידה טבעית בידיהן של הטובות ביותר..)

אילת פלר מימון ויואבי

 

לחצו כאן לקריאת סיפורי לידה נוספים

לחצו כאן לחזרה לדף הראשי של המרכז ללידה טבעית

כל הזכויות שמורות