תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
ניוזלטרים ליולדות
ניוזלטרים ליולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

סיפור הלידה של עופר בלנק

עברו כמעט שנתיים ואמנם רק עכשיו אני יושבת לכתוב לכן, אך זיכרון חווית הלידה ומשמעותה חקוקים עמוק בלבי ובגופי ואין לתאר במילים את התודה העמוקה שאני חבה לכן, על הליווי שהענקתן לי, לפני, במהלך ואחרי הלידה, לצוות כולו בכלל, ולטיה ואפרת בפרט שליוו אותי במהלך הלידה.

הצירים החלו בערב שלפני. בדיוק בשבוע 40, בתאריך המשוער או יום לפניו. אכלנו ארוחת ערב, עם בתנו רותם (אז בת שנה ועשר), שנולדה גם במרכז שלכן.

הציר הראשון הופיע בצורה של כאב חד שונה מאוד ממה שזכרתי מהלידה הראשונה. למעשה בגלל האופי המשונה של הכאב חששתי שלא מדובר בציר אלא במשהו אחר (חששתי מפני רעלת הריון או משהו אחר). בדיעבד, אני חושבת שזה היה כאב ראשון של "אבנים בכיס מרה" שהתגלו זמן קצר לאחר הלידה. אך במקרה הכאב הזה לדעתי הופיע בדיוק בזמן הנכון כדי לאפשר לנו להתכונן לצירים שיבואו זמן קצר אחריו.

מאחר שאנחנו גרים בבנימינה, התקשרנו לסבא וסבתא שיתחילו לעשות את דרכם אלינו מהרצליה וכשהם באנו אנחנו יצאנו לדרך לבי"ח הקרוב – הלל יפה, לבדוק במה מדובר. בבדיקה שם, נאמר לי כי יש פתיחה של 2.5 ואי אפשר לדעת אם זה אכן צירים או לא אך הכל תקין. אז כמובן חתמתי ויתור ועשיתי את דרכי לבית של סבא וסבתא בהרצליה במידה ויהיו צירים בהמשך הלילה. ואכן באמצע הלילה התעוררתי עם צירים. הפעם זה היה דומה לצירים שהכרתי. והתחלתי להעביר את הלילה בין הצירים. בשתיים לפנות בוקר הרגשתי שהכאב של הצירים מתחיל להיות עמוק והצירים תכופים אם כי עדין לא סדירים. התקשרתי והתייעצתי עם אפרת. היא הציעה שאגיע.

כשהגעתי, הכאבים כבר היו משמעותיים והפתיחה 3.5. נכנסנו לחדר לידה ומיד לג'קוזי. זכרתי שהמים בלידה הקודמת עזרו לי מאוד וגם הפעם הם לא איכזבו. מהר מאוד הגעתי לפתיחה 10. אני זוכרת כמה רגעים מאוד משמעותיים שנחקקו בזיכרוני והשפיעו עמוקות על חווית הלידה שלי ועל התהליך כולו-

1. כשטיה באה להחליף את אפרת ואפרת החליטה גם להישאר. הרגשתי כל כך עטופה – תודה לכן על המסירות הזו. 2. כשטיה שאלה אותי כמה דק' אחרי שהגיעה אם יש דברים שחשוב לי שתדע ובקשתי ממנה שכשיהיו צירי הלחץ שלא תגיד לי ללחוץ אלא שנחכה לרפלקס הפליטה. היא הקשיבה לי וכך היה – תודה עמוקה על כך. בזכות ההקשבה הזו יכולתי להקשיב לגוף שלי וללכת אתו עד הסוף. זו היתה חוויה כל כך מעצימה!. 3. בזמן צירי הלחץ כשהתינוק עמד לצאת. אני זוכרת שעמדתי בג'קוזי ואחזתי בידית ובקשתי ממכן שלא תפסיקו להשפריץ עלי מים כי זה כל כך עוזר. אני זוכרת את אפרת שואלת את טיה – תיילדי אותה ככה? את יכולה? אני לא זוכרת את המילים של טיה אבל אני זוכרת שהמסר שעבר עלי בצורה כל כך בוטחת וברורה, שהיא הולכת עם מה שאני צריכה עד הסוף. אני לא זוכרת את המילים אבל זה היה רגע מכונן וחוויה מתקנת ביחס לצירי הלחץ כפי שחוויתי אותם בלידה הראשונה. בלידה הראשונה כשהתחילו צירי הלחץ התבקשתי לצאת מהמים וללחוץ והכאבים זכורים לי כעזים במיוחד. כמו כן, לאחר הלידה היה לי דימום רב והתברר שיש קרע פנימי שהיה צריך לתפור ובדיעבד קישרתי את הקרע הזה ללחיצות המכוונות.

בסופו של דבר ילדתי תוך שעה ורבע מרגע הגעתי לתל השומר, בצורה הכי חלקה, הכי טבעית והכי קשובה לגוף שיכולתי לאחל לעצמי. ולבסוף גם ללא כל צורך בתפרים או התערבויות אחרות.

וכמובן הרגעים הראשונים עם עופר המתוק, ההנקה הראשונה. ואח"כ גם איך כשהתברר שהוא איבד חום גוף וצריך לעלות למחלקה (במקום למלונית) כדי לחמם אותו. אני זוכרת איך ליוותן אותי לשם, איך דאגתן לי לחדר.

אני זוכרת גם את הכובעים הקטנים שאמא שלך טיה סרגה ונתת מתנה לעופר.
תודה לכן על הליווי הכל כך מסור, כל כך איכפתי וכל כך קשוב. לא יכולתי לאחל לעצמי משהו טוב מזה ואין לתאר במילים את חווית הלידה שהענקתן לי.

שלכן,
יעל אמא של עופר בלנק

 

לחצו כאן לקריאת סיפורי לידה נוספים

לחצו כאן לחזרה לדף הראשי של המרכז ללידה טבעית

כל הזכויות שמורות