עודף בהורמון החלב (פרולקטין)

מאת: פרופ' ראול אורביטו 

לפרולקטין (המכונה "הורמון החלב") תפקיד חשוב במערכת הרבייה. הוא מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ותפקידו העיקרי לגרות את ייצור החלב בשד האם לאחר הלידה. בנוסף, הוא משפיע על הפרשת ההורמונים שאחראים על הביוץ והווסת. לפיכך, הפרשה מוגברת שלו (מצב הקרוי היפרפרולקטינמיה) גורמת לעתים קרובות להפרעה בביוץ ולאי פריון. לכן, נשים במצבים אלו עוברות בדיקת דם לבחינת רמתו.

מהם התסמינים של עודף בהורמון החלב?

התסמין השכיח ביותר של הפרשת יתר של הורמון החלב הוא אי-סדירות הווסת עד היעלמותה וקושי להרות. אצל כ-80% מהנשים גם מופרשות טיפות חלב מהפטמות על אף שאינן לאחר לידה. לעתים קרובות מגלים את העודף בהורמון כאשר מחזורי הווסת לא חוזרים לסדרם עם הפסקת נטילת גלולות למניעת הריון. תופעות כגון כאבי ראש והפרעות שקשורות למערכת העצבים הן נדירות יחסית. אצל גברים שסובלים מעודף בהורמון התסמינים השכיחים כוללים אובדן זקפה (אימפוטנציה), אי פריון וירידה בחשק המיני.

מה גורם לתופעה?

רמת ההורמון עשויה לעלות זמנית במצבים כגון סיום פעילות גופנית, ארוחות וגירוי של דופן בית החזה והפטמות. במצבים אלו היא מגיעה לטווח מעורר דאגה רק לעתים נדירות. במהלך ההריון ובהנקה היא גבוהה באופן טבעי.

בנוסף רמת ההורמון עשויה לעלות עקב הפרעה בהפרשת המוליך העצבי דופמין (למשל בשל נטילת תרופות שמדכאות אותו, כגון פראמין ותרופות מסוימות נגד דיכאון/ יתר לחץ דם). שכן דופמין מווסת את הפרשת ההורמון. גם תת-הפרשה של הורמוני בלוטת התריס, אי ספיקת כליות ופגיעות ראש יכולות להוביל לעלייה בהפרשת ההורמון. 

לרוב ניתן לשלול די בקלות את נוכחות הגורמים שמובילים לרמה גבוהה של ההורמון באמצעות בחינת ההיסטוריה הרפואית של המטופלת, בדיקה גופנית וכמה בדיקות דם פשוטות (לשלילת הריון, הערכת תפקודי בלוטת התריס והכליות). כאשר לא נמצאת סיבה להפרשת היתר של ההורמון, סימן שהיא נובעת מתפקוד לא תקין של אזור בבלוטת יותרת המוח. לעתים ניתן לזהות את האזור הזה כגידול קטן ושפיר (ששמו פרולקטינומה). הידיעה כי גידול בבלוטה במוח גורם לבעיה עשויה לעורר חרדה. אך חשוב לזכור שמדובר בגידול זעיר (לרוב קוטרו קטן מסנטימטר) שאינו מתפשט בגוף ומגיב היטב לתרופות בטוחות וקלות לנטילה. רק לעתים נדירות הוא גדול וגורם להפרעה שמחייבת את הסרתו בניתוח. יש קשר הדוק בין גודלו לרמת ההורמון בדם.

כיצד מאבחנים?

בדיקת דם פשוטה מספיקה כדי לאבחן עודף בהורמון. לרוב מדובר בבדיקת דם בודדת שיכולה להילקח בכל שעה ביום. כיוון שקיימות תנודות בהורמון לאורך היום, כאשר התוצאה מוגברת רק במעט מקובל לחזור על הבדיקה אחרי צום לילה ושלוש שעות לאחר היקיצה.

כאשר עולה חשד לגידול בבלוטת יותרת המוח, מנסים לאתרו. כיוון שהבלוטה מצויה עמוק במרכז החלק התחתון של הגולגולת, ניתן לאבחן את הגידול בעיקר בהדמיית MRI ראש. חלופה נגישה וזולה יותר היא הדמיית CT של הראש עם הזרקת חומר ניגוד. אך אין ספק שבדיקת MRI מדויקת יותר במקרה זה ואף אינה גורמת לחשיפה לקרני רנטגן. אם הגידול גדול והתפשט מעבר למיקום הבלוטה בגולגולת, נהוג לבצע בדיקה של שדה הראייה בשל הקרבה לעצב הראייה.  

כיצד מטפלים?

ההחלטה על הטיפול תלויה במידת ההפרעה של התופעה לביוץ וכניסה להריון וקיום גידול וגודלו. הטיפול העיקרי הוא תרופות לגירוי פעילות הדופמין. כאמור, אם קיים גידול בבלוטה, ניתוח להסרתו נעשה במקרים נדירים בלבד. הוא מומלץ רק כאשר התרופות אינן נסבלות ולא מועילות. ב-95% מהמקרים הגידול לא גדל ולכן אין צורך בניתוח. אמנם הניתוח יכול לפטור את המטופלת מנטילה ממושכת של התרופות, אך לרוב הגידול שב לאחריו. 

אם אין תסמינים ובבדיקת ה-MRI לא הודגם כלל גידול או שקוטרו קטן מעשרה מילימטרים, לא נדרש טיפול וניתן להסתפק במעקב שכולל בדיקה מדי חצי שנה-שנה אחר רמת ההורמון בדם. 

אם יש תסמינים – לרוב קושי להרות – או שקוטר הגידול עולה על עשרה מילימטרים, נדרש טיפול, לרוב תרופתי. בנוסף מקובל להפנות למעקב אנדוקרינולוגי ולרופא/ת נשים במהלך ניסיונות האישה להרות. 

התרופות המקובלות לטיפול בתופעה הן פארילק (ברומוקריפטין), דוסטינקס (קאברגולין) ודופרגין (ליסוריד). כולן מפחיתות את הפרשת ההורמון ומקטינות את הגידול אם קיים. ישנו מידע מקיף על בטיחות פארילק בהריון, ולכן מקובל להמליץ עליה לנשים שמנסות להרות. עם זאת, נראה שדוסטינקס יעילה יותר וגורמת לפחות תופעות לוואי. בעוד פארילק צריכה להילקח פעמיים ביום, דוסטינקס יכולה להילקח רק פעם בשבוע. ניתן להפחית את תופעות הלוואי של פארילק, שכוללות בחילות, דיכאון ונפילה בלחץ הדם בקימה מהירה, באמצעות נטילתה לפני השינה. שימוש בפארילק בנרתיק יכול להיות יעיל ולהפחית את תופעות הלוואי שקשורות למערכת העיכול וההשפעה נמשכת 24 שעות. 

מקובל להמשיך בטיפול התרופתי עד שמושג הריון ואז להפסיק. פארילק ודוסטינקס לא נמצאו כגורמות למומים בעובר ולהפלות ולכן לעתים ניתן להמשיך ליטול אותן גם במהלך ההריון, בייחוד אם קיים גידול שקוטרו עולה על עשרה מילימטרים.

אפשרות טיפול נוספת שיכולה להתאים לנשים שלא מעוניינות להרות היא נטילת גלולות.

לאחר הלידה נשים עם עודף בהורמון יכולות להיניק כמובן אך אסור להן ליטול תרופות כמו פארילק אם הן מיניקות. רובן נזקקות שוב לטיפול התרופתי עם סיום ההנקה. נשים שאינן בהריון ממשיכות בטיפול התרופתי ופעם-פעמיים בשנה עוברות בדיקת דם לרמת ההורמון. יש לחזור על ה-MRI רק אם רמת ההורמון נמצאה גבוהה מאוד או שמופיעים תסמינים שמחשידים לגדילת הגידול.  
 

מהו שיעור ההצלחה של הטיפול התרופתי?

לאחר טיפול תרופתי ממושך הגידול קטן ורמת ההורמון שבה לתקינותה אצל נשים רבות. בנוסף, אצל למעלה מ-90% מהנשים הביוץ שב להיות תקין והן מצליחות להרות (ללא שכיחות יתר של הריונות מרובי עוברים).