חיבור חזק לרחם – שליה נעוצה

שם באנגלית: Placenta Accreta

שליה נעוצה היא תופעה שבה השליה משתרשת באופן לא תקין בדופן הרחם, וחודרת בדרגות שונות אל תוך רירית הרחם.

איך זה קורה? ניתוחים קיסריים, ניתוחים להוצאת שרירנים, גרידות, שליית פתח בהריונות קודמים (מצב שבו השליה מכסה בצורה חלקית או מלאה את הפתח הפנימי של צוואר הרחם) וכל התערבות כירורגית שנעשתה ברחם והותירה בו צלקת - מעלים את הסיכון לשליה נעוצה. העלייה הגוברת במספר הניתוחים הקיסריים בשנים האחרונות הובילה בהתאם לעלייה גם במקרים של שליה נעוצה.

 מטרת השליה (שמתפתחת במקביל לעובר), היא להעביר מהאם לעובר חמצן, הורמונים ומזון. לשם כך השליה מתחברת מצד אחד לחבל הטבור של התינוק, ומצד שני לכלי הדם של האם בדופן הרחם. במקרים שבהם ישנה צלקת ברחם, אין באותו מקום רקמה תקינה, ולכן אם הביצית המופרית השתרשה קרוב לאזור הצלקת, השליה שהתפתחה עלולה לחדור פנימה.

 שלוש דרגות חומרה של שליה נעוצה:

1. קלה. השליה חודרת רק לרירית הרחם,  לחלקו השטחי והחיצוני של השריר.
2. בינונית. השליה חודרת עמוק יותר ותופסת את כל השריר של הרחם.
3. קשה. השליה חודרת לכל הסרוזה (מעטפת הרחם החיצונית), ועלולה לפלוש גם לאיברים הפנימיים כגון שלפוחית השתן והמעיים.

איך מאבחנים?

האבחנה נעשית באמצעות אולטרסאונד. כבר בשלבים המאוד מוקדמים של ההריון, החל משבוע 6, אם שק ההריון נצפה ממוקם סמוך לצלקת, יעלה החשש להיווצרות שליה נעוצה. החל משבוע 16 אפשר לאבחן חשד לנעיצות.

מהם הסיכונים?

בשלבים הראשונים של ההריון תופעת הלוואי העיקרית היא דימומים, וכן עולה הסיכון (בהשוואה להריון רגיל) להפלה.

ככל שהנעיצות חמורה יותר, והשליה קרובה יותר לפתח של צוואר הרחם, קיים סיכון מוגבר לדימום לדני, לצירים מוקדמים, להתערבות מוקדמת (ניתוח קיסרי), וכן לקרע של הרחם ולדימום פנימי. הסיבה לכך היא הידקקות של דופן הרחם, כשבמקרים רבים הדופן הוחלף על ידי רקמה שלייתית.

סיכונים נוספים מתרחשים בעת הלידה עצמה: דימום מסיבי בזמן הפרדת השליה לאחר חילוץ העובר (העלול לסכן את חיי היולדת) וקושי לנתק את השליה (שמוביל במקרים מסוימים לכריתת רחם).

איך מטפלים?

במהלך ההריון האישה נמצאת במעקב של מרפאת הריון בר סיכון גבוה ומעקב אולטרסאונד לבדיקת שינויים בדרגת נעיצות.

הלידה מחייבת ניתוח קיסרי שבמהלכו נמצא בחדר הניתוח צוות רפואי רב-תחומי הכולל גינקולוג בכיר, המטולוג (לטיפול בדימום), אורולוג (במקרים שבהם השליה מחוברת לשלפוחית השתן) ועוד.

בשלב הראשון מחלצים את העובר. בהמשך, בבית חולים שיבא, מבצעים לפני הפרדת השליה הליך שבו תופסים את כלי הדם הרחמיים, סוגרים אותם ובכך מונעים אספקת דם לרחם ולשליה. המטרה היא להפחית את הדימום, ובכך לאפשר את הוצאת השליה תוך שמירה מקסימלית על חיי היולדת וניסיון לשמר את הרחם.

למרות ששליה נעוצה היא תופעה שעלולה לסכן את חיי היולדת, הודות למעקב ולטכניקות הטיפול המתקדמות בשיבא, אחוז התמותה עומד על אפס.

למרפאות הריון בסיכון גבוה – לחצו כאן