סיפור הלידה של טל

להריון הזה נכנסתי בעיצומו של סגר הקורונה הראשון, תקופה של חוסר ודאות וההריון תפס אותי שמחה עם ציפייה לבאות.

בשבוע 20 חליתי בקורונה, אחר כך סימפזיוליזיס, בקיצור הריון מאתגר.

בשבוע 40 בדיוק התעוררתי ב-1:00 מכאב עמום כמו של מחזור. ב-02:00 כבר הבנתי שלא אצליח לחזור לישון ועברתי לצפות בטלוויזיה בסלון. באמצע התוכנית הרגשתי צורך עז לשירותים, והבתי שזהו, הגיע הזמן.

ב-7:30 יצאנו לשיבא, כשהצירים כבר מגיעים כל עשר דקות. עשינו טיול רגלי, וחיכינו שהצירים יתחזקו. לאחר  שבבדיקה  במיון ראו שאני בפתיחה של 4 ס"מ, עברנו למרכז הלידה הטבעי.

בחדר הלידה היו אורות נעימים, מרחב, ג'קוזי. סיגל המיילדת התחילה למלא מים, אבל אמרתי לה שאין לי רצון להיכנס, הרגשתי שאני רוצה לעמוד, להיות פעילה. היא הניחה לי מגבות חמות על הגב. וואו. תודה!

מפה התחילו צירים כמעט בלי הפסקה, אני מעבירה ציר חזק עם יידים שעונות על הג'קוזי, אחותי ובעלי לסירוגיו מעסים לי את הגב במינון ובעוצמה שאני מבקשת. סיגל מציעה לי לעבור לעמידת שש על המיטה כדי שאוכל לנוח עם הברכיים, אני מקשיבה לעצתה, עולה למיטה עם הפנים לגב המיטה ומרגישה צורך עז לקקי. מתנצלת ועושה. 

לא עוברות 10 שניות - אני: עוד קקי, רגע זה גם ראששש, יוצא לי ראש. סיגל בשלוותה המדהימה: אז תלדי!
שורף לי ואני באמת מרגישה כאלו אני מוציאה אבטיח. אבל הכול קורה מהר והנה רות מחליקה לה החוצה. איזה רגע קסום.

וליולדות לעתיד:  אם מתאפשר וזורם לכן ללדת על 6, זה מושלם, לדעתי. הלידה וגם ההחלמה היו כל כך טובות ומהירות.