דיכאון אחרי לידה

בהיריון, רמת הורמוני המין הנשיים (כגון אסטרוגן ופרוגסטרון) שעשויים להשפיע על הוויסות הרגשי עולה בחדות ועם הלידה היא צונחת דרמטית. במקביל, תפקידה המשפחתי והחברתי של האשה מתרחב והיא מקבלת אחריות כבדה לחייו של יצור חי וחסר אונים. לכן אצל נשים רבות מופיעים תסמינים כגון רגישות יתר, בכי, עצבנות, בעיות שינה, תנודתיות במצב הרוח, ונטייה לדכדוך. ובקיצור: "בייבי בלוז". זהו מצב טבעי ונורמלי שחולף בתוך כשבועיים, כפי הנראה בשל הפרשה מחודשת ומאוזנת של ההורמונים.

אבל כאשר התסמינים לא עוברים אחרי שבועיים, המצב יוגדר כדיכאון אחרי לידה. בין 15%-10% נשים מהיולדות סובלות ממנו (לרוב בשבועות או בחודשים הראשונים). מעבר להתמודדות האישית של האישה במצב החדש ורגשות האשם הקשים (מחשבות בסגנון: "אני אמא לא טובה", "אולי עדיף לתינוק בלעדיי") חלק מהאימהות שסובלות מדיכאון אחרי לידה אינן זמינות רגשית לתינוקן, מתקשות לטפל בו, לעתים נבהלות ממנו, פוחדות שיבכה ולא תדענה מה לעשות. כך, הן נמנעות ממגע עמו, מה שמחמיר את רגשות האשם שלהן. לעומת זאת, חלק מהן מטפלות בתינוק במסירות רבה אך מזניחות את עצמן לחלוטין – למשל, לא ישנות, אוכלות או מתקלחות.

מי נמצאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה?

הגורמים לדיכאון אחרי לידה עשויים להיות ביולוגיים וחברתיים, אך הם עדיין לא ברורים דיים. ההנחה היא שהשילוב ביניהם הוא זה שיוצר את התנאים להתפתחות ההפרעה. כך למשל, לידה קשה או לידת ילד פגוע עשויות להיות זרז להתפרצותה. לחלופין, ישנם גורמים סביבתיים שעשויים להגן מפניה או להפחית את חומרתה, כגון שינה מספקת ותמיכה מהסביבה.

איך ניתן לאתר מראש נשים בסיכון? נשים אלו עשויות להגיב בשליליות מוגברת לאירועים הורמונליים בחייהן, כגון לפני קבלת וסת ובעת נטילת גלולות, ייתכן שסבלו מדיכאון בעבר, בפרט בהיריון או אחרי לידה קודמת (מה שמעלה ב-50% את הסיכון לחוות אותו שוב), או שבני משפחתן מדרגה ראשונה לקו או לוקים בדיכאון, והן עשויות לסבול מתחלואה נפשית משמעותית, כגון הפרעה דו-קוטבית (מעלה את הסיכון לדיכאון אחרי לידה ב-60%). 

מהם הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה? איך מטפלים ואיך אפשר למנוע דיכאון אחרי לידה? צפו בראיון של הפסיכיאטרית ד"ר ורד בר, מנהלת מרפאת חוה, בתוכנית "חיים בריא" עם פרופ' רפי קרסו:

כיצד מטפלים?

לצערנו קיים תת-אבחון של דיכאון אחרי לידה. הוא נובע מכך שנשים מתביישות בעצמן ומסביבתן. הן מצפות להיות מאושרות ומאוכזבות שזה לא כך, והחברה שמעדיפה לראות תמונה אוטופית של אם טרייה ומאושרת משתפת עמן פעולה.

חשוב לציין כי אבחון וטיפול מוקדמים עשויים למנוע את ההפרעה או להפחית את עוצמתה ומשכה. לעומת זאת הפרעה שאינה מטופלת עשויה להימשך חודשים רבים. הטיפול בה צריך להתחיל במתן הסברים לאשה ולקרוביה. לעתים קרובות עצם ההבנה וגיוס התמיכה משפרים משמעותית את המצב. לאחר מכן יש לפעול בטקטיקות הבאות (כל אחת מהן בנפרד או שילוב של כמה מהן, כתלות בחומרת הדיכאון):

• שינויים באורח החיים: למשל, תמיכה ועזרה מהסביבה (מהמשפחה/ בתשלום/ בסיוע גופי רווחה), בעיקר בטיפול בתינוק, שינה רצופה ומספקת, של שש שעות לפחות (המנוחה לגוף מאפשרת התאוששות וריפוי ותורמת להפרשת הורמונים מיטיבים), פעילות גופנית קבועה (משחררת אנדורפינים - חומרים כימיים במוח אשר תורמים לתחושת רווחה ומצב רוח טוב), ובהיריון: הכנה נפשית מוקדמת (כפי שעושות לעתים נשים שכבר חוו דיכאון לאחר לידה). באופן כללי נשים צריכות להבין כי טובתן היא טובת התינוק; אם הן ידאגו לעצמן, גם הוא יקבל את הטיפול המיטבי שהוא זקוק לו.  
• טיפול פסיכותרפי (שיחות), פרטני או קבוצתי: הפסיכותרפיה מאפשרת לעבד את התכנים שהאם מעלה ויכולה להפוך את המשבר שהיא שרויה בו לצמיחה והתחזקות. במהלכה בוחנים את דפוסי החשיבה ואת השפעתם על הרגש. למשל, כאשר התינוק בוכה והאם לא מצליחה להרגיע אותו היא עשויה לחשוב: "אני אמא גרועה, לא יודעת לטפל בילדי. אולי עדיף שמישהו אחר יטפל בו?". זו דוגמה לחשיבה קטסטרופלית ומכלילה, ובטיפול הפסיכותרפי ניתן לפרוס בפני האשה אפשרויות חשיבה נוספות, למשל כאלו שמתארות את הבכי של התינוק כחלק מההתפתחות הנורמלית שלו.
• טיפול תרופתי: לרוב התרופות שניתנות הן ממשפחת SSRI (כגון לוסטרל, ציפרלקס ופרוזאק) שמשנות את פעילות הסרוטונין – מוליך עצבי שבין השאר משפיע על עיבוד רגשי, מצב רוח, סיפוק והנאה. הן יעילות ובטוחות (גם בהנקה), אולם השפעתן ניכרת רק לאחר כחודש-חודש וחצי. לאחרונה אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) תרופה חדשה (ברקסנולון), הראשונה בעולם שפותחה ספציפית נגד דיכאון אחרי לידה. היא משפיעה על התגובה לעלייה הקיצונית ברמת תוצר הפירוק של הפרוגסטרון, שעשויה להיות טריגר להתפתחות הדיכאון. התרופה, שניתנת בעירוי באשפוז במשך 60 שעות ומשפיעה בתוך 48 שעות, עדיין לא הגיעה לארץ אבל כפי הנראה הדרך לא ארוכה. מחקרים מצאו כי היא הצליחה להפחית משמעותית תסמיני דיכאון אחרי לידה. גרסת הגלולה, שתהיה קלה יותר לשימוש, נמצאת עדיין בניסויים קליניים.
   

ליווי מקצועי ומקיף

נשים עד חצי שנה אחרי לידה שסובלות מדיכאון יכולות לפנות למרפאת חוה בשיבא, מרפאה ייעודית לבריאות הנפש של האשה, שכוללת צוות רב-מקצועי – ובו פסיכיאטריות, פסיכולוגיות/ים, עובדות/ים סוציאליות/ים, מטפלות בהבעה – אשר מיומן בטיפול בנשים עם מצוקה נפשית אחרי לידה. כל אישה שמגיעה למרפאה מקבלת תוכנית החלמה שיכולה לכלול טיפול פסיכותרפי אישי/ קבוצתי ותרופתי, בהתאם לצרכיה ורצונה.

בחודש יוני 2019 נפתחה במסגרת מרפאת חווה יחידת טיפול אינטנסיבי אם-תינוק לנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה וזקוקות למענה רציף. ביחידה זו, נוסף על הטיפולים המקובלים, ניתן דגש גם על הקשר של האם עם תינוקה וניתנים טיפולים דיאדיים (אם-תינוק), פרטניים וקבוצתיים.

בנוסף, למחלקת פסיכיאטריה א (המיועדת לנשים בלבד) התווספו שתי מיטות ייעודיות לנשים שילדו לפני כחצי שנה. האשפוז מתאפשר בהתאם לתפוסה ויכול לכלול התערבות דיאדית יומיומית על ידי מטפל מוסמך בתוך חדר ייעודי; צוות מרפאת חוה מעריך את יכולת המשפחה להביא את התינוק מדי יום לצורך הטיפול, ומתאם את ההתערבות בהתאם למצב האישה ולתפוסה.

דיכאון אחרי לידה – רוני קובן מלווה את המטופלות, את בני זוגן ואת הצוות בתהליך הארוך שבסופו הקלה ותחילתה של החלמה.
 צפו בסרט על היחידה המיוחדת בשיבא לטיפול אינטנסיבי בנשים עם דיכאון אחרי לידה