תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
ניוזלטרים ליולדות
ניוזלטרים ליולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

הפריה חוץ גופית IVF – שלב אחר שלב

איך מבצעים הפריה חוץ גופית, מהם אחוזי ההצלחה ואילו תופעות לוואי יכולות להיווצר – כל מה שצריך לדעת לקראת טיפולי IVF

הפריות מבחנה מבוצעות באופן שגרתי זה עשרות שנים, ועדיין נחשבות להישג מופלא של הרפואה המודרנית. טיפולי ההפריה החוץ גופית  (IVF), הנקראים גם "הפריית מבחנה", יוצרים מפגש מתוכנן במבחנה בין הביצית לזרע. אבל, כדי להגיע לדייט הזה, יש כמה שלבים בדרך:


שלב 1 – הכנה תרופתית 

בתחילת השימוש בתהליך ההפריה החוץ גופית הסתפקו בשאיבה של ביצית אחת שנוצרת כל חודש בעת המחזור החודשי. אבל היוםעל מנת לייעל את הטיפול ולשפר באופן משמעותי את סיכויי ההצלחה, משתדלים לשאוב כ 15-10 ביציות במהלך כל טיפול. על מנת להשיג מספר כל כך גדול של ביציות במחזור אחד האישה נוטלת מספר תרופות. ישנם שלושה סוגים עיקריים של תרופות שלכל אחת מטרה שונה:


תרופות לדיכוי ביוץ

התרופות נועדו למנוע ביוץ עצמוני מוקדם של הביציות, כלומר מצב שבו הביציות חורגות מהזקיקים בשחלה לפני מועד שאיבת הביציות. תרופות אלו קרויות גם תרופות "לדיכוי" מאחר שהן "מדכאות" את הביוץ הטבעי. ישנן תרופות שונות בקבוצה זו (דקפפטיל, דפרניל, צטרוטייד, אורגוטרן, סינרל, בוסרלין)  אך לכולן יש את אותה מטרה.


תרופות לגירוי שחלתי

תרופות אלה נועדו להפקת מספר מרובה של זקיקים. בכל מחזור עוברות עשרות ביציות תהליך של הבשלה, אך רק אחת מגיעה לביוץ. התרופה יוצרת גירוי הגורם ליותר ביציות להגיע לבשלות. לאורך מתן התרופות מבוצע מעקב אחר התפתחות הביציות בשחלות על ידי מדידת קוטר הזקיקים בשחלות ובדיקת רמות ההורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון בדם.


תרופות להבשלת הביציות

להבטחת הבשלה מלאה של הביציות נותנים תרופה בשם אוביטרל או פרגניל. 36 שעות לאחר מכן חייבים לשאוב את הביציות, כיוון שלאחר מועד זה יתרחש ביוץ עצמוני גם בנוכחות תרופות הדיכוי. נשים בסיכון לגירוי יתר- מקבלות לעיתים דקפפטיל במקום אוביטרל לגרימת תהליכי ההבשלה הסופיים של הביציות.


שלב 2 – שאיבת ביציות

שאיבת הביציות נעשית בתזמון הנכון ביותר באמצעות הנחיה של אולטרסאונד. השאיבה מתבצעת בדרך כלל בהרדמה כללית קצרה. מחט המוצמדת למתמר דוקרת את הזקיק בשחלה דרך הנרתיק ושואבת את הנוזל המכיל את הביצית לתוך מבחנה מיוחדת. המבחנה מועברת למעבדה הנמצאת בסמוך לחדר הניתוחבמעבדה האמבריולוגים מבודדים את הביציות מתוך הנוזל הזקיקי, והן מועברות לצלוחיות המכילות נוזל תרבית רקמהבהמשך, הביציות מופרות על ידי זרע בן הזוג (הפריה רגילה או מיקרומניפולציה, בהתאם לאיכות הזרע), ומודגרות להמשך גידול והתפתחות בתוך אינקובטור מיוחד שבו שוררים תנאי סביבה דומים לאלה שבגוף. לאחר שאיבת הביציות שוהה האישה בחדר התאוששות, ובהמשך במחלקת נשים למשך 4-2 שעות.

קראי את ההנחיות לאחר שאיבת ביצית


שלב 3 – הפריית מבחנה

בשלב השלישי, מכינים את הזרע ומוסיפים אותו לביציות שבודדו בצלוחית שבמעבדה. כאשר קיימת בעיה באיכות הזרע מבצעים מיקרומניפולציה מסוג ICSI  ,פעולה שבה באמצעות התבוננות עם מיקרוסקופ, נשאב תא זרע בודד לתוך מחט ומוזרק ישירות לתוך הביצית המופרת. שיטה זו מבטיחה שיעור הפריות גבוה גם במקרים שבהם קיימים בזרמה (נוזל הזרע) רק תאי זרע בודדים. למחרת יום השאיבה בודקים במעבדה כמה מהביציות הופרו על פי זיהוי הופעת שני גרעינונים בביצית.


שלב 4 – החזרת העוברים

מחזירים את הביציות שהופרו, כלומר העוברים שנוצרו, לחלל הרחם. ההחזרה מבוצעת בדרך כלל ביום השני או שלישי לאחר השאיבה בעזרת צנתר פלסטיק גמיש שמוחדר בתעלת צוואר הרחם (פעולה הזהה לפעולת ההזרעה שמוכרת לחלק מהקוראות). הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאוד אי-נעימות. ניתן כיום גם לגדל את העוברים עד היום החמישי או השישי לאחר השאיבה ולהחזיר לרחם עוברים מפותחים יחסית שקרויים באותו שלב "בלסטוציסטים". אפשרות אחרת היא להחזיר את העוברים ישירות לחצוצרות בפעולה שנקראתZIFT  ומחקה יותר במדויק את מה שמתרחש בטבע אך מחייבת הרדמה כללית ואינה נטולת סיכונים

קראי את ההנחיות לאחר החזרת עוברים


הקפאת עוברים

אחת השאלות הקשות שבני הזוג והרופא המטפל חייבים להחליט עליה היא כמה עוברים להחזיר לרחם. ככל שמחזירים יותר עוברים גדל הסיכוי להשיג הריון, אבל גדל גם הסיכון להריון מרובה עוברים ואיתו הסיכון ללידות מוקדמות ולסיבוכי פגות קשים. כאשר נותרים עוברים עודפים ניתן להקפיא אותם למשך שנים רבות ולהחזיר אותם במועד שנוח לבני הזוג. ההחזרה של העוברים המופשרים נעשית בדרך כלל במחזור טבעי או לאחר הכנה עם כדורי אסטרוגן.


למי נועד הטיפול בהפריה חוץ-גופית?

במקור, פותחה ההפריה החוץ גופית עבור נשים עם חסימה בשתי החצוצרות. לנשים האלה לא היה סיכוי להרות ללא טיפול המאפשר הוצאת השחלות מביציות ויצירת מפגש עם הזרע. בהמשך נמצא כי הפריה חוץ גופית מציעה פתרון כמעט לכל בעיית פריון שטיפולים אחרים לא הצליחו לפתור. טיפולי ההפריה מציעים גם סיכוי מצוין להשגת הריון לזוגות שאצלם לא זוהתה בעיית האי-פריון. המצאת פעולת המיקרומניפולציה מסוג ICSI הפכה את טיפולי ההפריה לפתרון פלא כמעט לכל בעיות הפריון אצל הגבר.

מהן הסיבות לאי-פוריות אצל נשים וגברים  – כדאי לקרוא כאן


מהם סיכויי ההצלחה?

לגיל המטופלת יש משמעות רבה:  31.3% מטיפולי הפוריות בקרב נשים מתחת לגיל 35 מסתיימים בהריון ולידה, לעומת 3.8% מהטיפולים בקרב נשים מעל גיל 43.


מהם הסיכונים?

טיפולי הפריית מבחנה נחשבים לשגרתיים, ויותר מארבעים אלף מחזורי טיפול מבוצעים מידי שנה בישראל. עם זאת, הטיפול אינו חופשי מסיכונים בריאותיים. אחד הסיכונים המוכרים הוא תגובת גירוי יתר של השחלות לתרופות שניתנות להשארת הביוץ. תגובה זו מתבטאת בהגדלה ניכרת של השחלות והצטברות נוזלים בבטן. סיכונים נוספים נובעים מהצורך בהרדמה כללית ובדקירה של השחלות מספר פעמים, דבר שלעתים נדירות כרוך בדימום או בזיהום בשחלה. הסכנה השכיחה ביותר של הטיפול היא הריונות מרובי עוברים. טיפול זהיר ומעקב קפדני יכולים לצמצם במידה ניכרת את הסיכונים שכרוכים בטיפול, אך לא למנוע אותם לחלוטין.

כל הזכויות שמורות