תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות
טלפונים חשובים במרכז נשים ויולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

סיפור הלידה של נגה

זהו, הכל מוכן, אפילו הספקתי לעשות את הבחינה האחרונה של השנה. התאריך הרשמי ללידה הוא 30.7 וכבר לפני שבועיים הודעתי לפצפונת שאם היא רוצה לצאת זה בסדר. אבל לה יש תכניות משלה ואף אחד לא יגיד לה להזדרז, אז מה אם אמא כבר מתה לפגוש אותה?

ביום רביעי מתחילים מיחושי בטן קלים. זה לא זה. איריס אומרת לשתות כוס יין וללכת לישון. ביום חמישי המיחושים מתגברים. יופי! אפשר לתזמן! זה לא זה, אבל בערב אנחנו בכל זאת נוסעים לתל השומר כד לדעת מה בדיוק המצב. שולחים אותנו הביתה. הולכים לישון. בחצות אני מתעוררת ומרגישה רע. הכל כואב. כל הזמן. אני בוכה בכי גדול ומרגישה יותר טוב (רון מרגיש יותר רע.

טלפון לפנינה במרכז לידה - "היא בוכה? מצוין!"). נכנסים למקלחת, זה מרגיע. בשלוש מחליטים לנסוע לב"יח, אני מקיאה בדרך ("היא מקיאה? מצוין!"). פנינה בודקת, 4 ס"מ. דבי מכניסה אותנו למרכז לידה, היא ממלאת מים ואני מזנקת לאמבטיה. מים חמים על הגב זה טוב. עוד בדיקה, 6 ס"מ. חוזרים למים. דבי הולכת ואיריס באה. לומדים לעשות קולות נמוכים לבטן תחתונה. זה עוזר. הציר עובר אבל תיכף בא עוד אחד. רון אומר לי לנוח בין ציר לציר, אני אומרת שאני לא מספיקה, הם כל כך קרובים. רון מגלה לי שאני נרדמת ל-5 דקות בין הצירים. וואללה? כל הכבוד למוח הזוחלי שלי.

אני נכנסת לריטואל. מגיע ציר, אני עוברת לעמידת שש, מישהו כבר יעשה לי זרם מים על הגב. מנסה לנהום לבטן בטון נמוך ולא לייבב ביאוש. ציר עובר. להרפות מצח, להניח ראש על הכרית במים בלי לטבוע באמבטיה. לנוח. מדי פעם מוניטור. אני יודעת שהיא בסדר, אבל שיהיו גם הם בטוחים. פתאום לא טוב לי במים, יוצאת להשען על הדלפק )"היא מדממת? מצוין!"). מגבות חמות על הגב זה גם אחלה. כשהמיקרוגל מצלצל אני יודעת שתיכף בא עוד ציר. איריס שולחת אותי לשירותים, כשאני יוצאת אני רואה את שרפרף הלידה מוכן. "מה דעתך? נלד היום?" אומרים שיש לי חיוך ענק על הפנים.

מותר לי ללחוץ כשאני רוצה. אני רוצה? זה תיכף נגמר. לוחצת. זה כואב. "תני לה לצאת! אל תפחדי ללחוץ!". לוחצת. אפשר להרגיש את הראש מבצבץ, הוא רך ונעים. עכשיו היא באמת חייבת לצאת. הראש יוצא. איזו הקלה! להתאפק. ללחוץ שוב. היא בחוץ. קטנה, צורחת. היא בחוץ. זה נגמר. חבל הטבור קצר והיא מונחת לי על הברכיים. אני בהיי. רון חותך את חבל הטבור. עוברים איכשהו למיטה. יצור קטן צמוד אלי לחזה. "שלום קטנטונת, את רוצה להיות הילדה שלי?". הסכימה

 

לחצו כאן לקריאת סיפורי לידה נוספים

לחצו כאן לחזרה לדף הראשי של המרכז ללידה טבעית

כל הזכויות שמורות