היפרדות שליה

שם באנגלית: Placental Abruption

מהי היפרדות שליה?

היפרדות שליה היא התנתקות חלקית או מלאה שלה מדופן הרחם לפני יציאת העובר לאוויר העולם. תופעה זו אחראית לכשליש מהדימומים ברחם במחצית השנייה של ההריון, ועלולה לפגוע בבריאות העובר והאם, תלוי במידת ההיפרדות ובגיל ההריון. היא מתרחשת ב-10-2 לידות מתוך 1,000.

מבדילים בין היפרדות שליה אקוטית לבין היפרדות שליה כרונית. בהיפרדות שליה אקוטית מופיע דימום וגינלי פתאומי ועשויים להתלוות לו כאבי בטן וגב וצירים תכופים. בהיפרדות שליה כרונית מתרחשים דימומים חוזרים, אטיים וממושכים (לעתים כוללים דם קרוש), וייתכן שטף דם שלייתי שנצפה באולטרסאונד.

השליה היא איבר שטוח ועגול בעל מרקם ספוגי המחבר בין כלי הדם של האם לבין אלו של העובר, ודרכה מתבצע חילוף החומרים בין דם האם לדם העובר ומסופקים לו חומרי מזון וחמצן. בנוסף היא מפנה פסולת (כמו פחמן דו־חמצני) מהעובר לזרם הדם של האם ומשם החוצה, ויודעת לייצר הורמונים הנחוצים לתמיכה בהריון. היא מתחילה להתפתח עם השתרשות העובר ברירית הרחם, לאחר מכן גדלה ומתפתחת באזור ההשרשה, בהמשך מתפשטת וחודרת לרירית כולה, ובסוף השליש השני להריון מגיעה לשיא גודלה. באופן תקין היא מתנתקת מדופן הרחם לאחר יציאת העובר, לרוב בחצי השעה הראשונה שלאחר הלידה.

מהם התסמינים?

התסמין הבולט של היפרדות שליה הוא דימום וגינלי. הוא עלול להיות פתאומי ומלווה בהתכווצויות חוזרות ונשנות של הרחם וכאבי בטן. עם זאת, לעתים לא יופיע דימום וגינלי (כיוון שהוא נשאר כלוא מאחורי השליה), והביטויים העיקריים יהיו כאבי בטן, התכווצות מוגברת של הרחם ושינויים בקצב לב העובר.

מהם גורמי הסיכון?

• היפרדות שליה בעבר (גורם הסיכון המשמעותי ביותר)
• ריבוי מי שפיר
• רעלת הריון, יתר לחץ דם הריוני ויתר לחץ דם כרוני  
• ירידת מים מוקדמת
• זיהום תוך־רחמי
• טרומבופיליה (קרישיות יתר)
• הריון מרובה עוברים
• יציאת העובר הראשון בלידת תאומים
• ניתוחים קיסריים בעבר
• עישון ושימוש בקוקאין במהלך ההריון
• חבלה בבטן

מהם הסיבוכים?

מידת ההשפעה על האם והעובר תלויה בחומרת היפרדות השליה וגיל ההריון שבו היא מתרחשת ובמהירות האבחון והטיפול.

סיבוכים אפשריים אצל האם:

• איבוד דם משמעותי וירידה בנפח הדם בגוף (הלם תת-נפחי) – מצב מסכן חיים שעלול לגרום גם להפרעה בקרישת הדם ולהצריך מתן מנות דם ומוצרי דם רבים.
• קשיים בהתכווצות הרחם (אטוניה של הרחם) לאחר הלידה בשל הסננת דם לתוכו, שעלולים להחמיר את הדימום ולעתים נדירות להסתיים בכריתת רחם.
• ניתוח קיסרי בהול בהרדמה כללית.

סיבוכים אפשריים אצל העובר:

פגיעה באספקת החמצן, מצוקה עוברית, פגות, ולעתים אף מוות.

כיצד מאבחנים?

רוב המקרים מאובחנים קלינית בעקבות תסמינים כגון דימום וגינלי וכאבי בטן פתאומיים או לידה מוקדמת/ פקיעה מוקדמת של קרומי מי השפיר. הרופא בוחן בעיקר את עוצמת כיווצי הרחם ושינויים בקצב הלב של העובר. לעתים רחוקות האבחון נעשה באולטרסאונד.

כיצד מטפלים?

אם ההיפרדות קלה וחלקית, הדימום חלש, מצבה הבריאותי של האישה תקין ואין סימני מצוקה עוברית, נדרשים מעקב רפואי והשגחה עד שהעובר מגיע לבשלות וניתן ליילדו. אם ההיפרדות גדולה, הדימום משמעותי ובלתי נשלט, ויש סימני מצוקה אימהית/ עוברית – יש ליילד בדחיפות. הצוות הרפואי יחליט לפי התנאים אם אפשר לנסות ליילד וגינלית או שנדרש ניתוח קיסרי בהול בהרדמה כללית. לאחר הלידה צריך להמשיך לנטר את האם בבית החולים כדי שניתן יהיה לאבחן דימומים וסיבוכים נוספים ולטפל בהם מוקדם ככל האפשר. לעתים היא והיילוד אף צריכים לקבל עירויי דם ומוצריו.

כיצד מונעים?

מכיוון שלרוב לא ידוע מה גרם להיפרדות השליה, קשה גם למנוע אותה. אולם ניתן להקטין את הסיכון באמצעות הימנעות מעישון ושימוש בקוקאין במהלך ההריון ומפעילויות שעלולות לגרום לחבלת בטן. בנוסף יש לעקוב אחר אישה עם היסטוריה של היפרדות שליה/ יתר לחץ דם/ רעלת הריון ולתזמן את הלידה בהתאם.

למה לטפל דווקא בשיבא?

אישה עם היפרדות שליה אקוטית תגיע למיון יולדות ותטופל בהתאם למצבה, מצב עוברה וגיל ההריון. אישה עם היפרדות שליה כרונית תהיה במעקב קפדני במרפאות הריון בסיכון גבוה. הוא יכלול פגישות עם רופא, ספירת דם ותפקודי קרישה, ובדיקות אולטרסאונד לבחינת גדילת העובר וכמות מי השפיר. למרפאות הריון בסיכון גבוה מגיעות גם נשים שעברו היפרדות שליה בהריון קודם. נבחנים גורמי הסיכון שלהן, בייחוד אלו הניתנים לשינוי, והן מקבלות המלצות לגבי הריון עתידי.