6 לחיצות, והוא יצא

יום רביעי לפנות בוקר, 02:30: אני מתחילה להרגיש שמשהו זז.

זה זה? זה לא זה? כואב קצת, לא נורא, שאיפה ב-4 שניות, נשיפה ב-6 שניות, כמו שלמדתי בקורס הכנה ללידה. עובר לו ציר ועוד ציר, ואני צולחת את זה בהצלחה. קטן עליי ממש.

צירים סדירים כל 8 דקות, נושמת עמוק, מתחיל לכאוב. זה זה, זה בהחלט זה. וזה בא בהדרגה, בדיוק כמו שקיוויתי שיהיה, לאט-לאט, כואב יותר ויותר.

05:00: נוסעים לשיבא. אני לא יכולה לשבת במכונית, רוכנת על 4, ברגע הזה פחות מעניין אותי בטיחות, רק להגיע. תוך כדי אני ממשיכה – שאיפה 4 שניות, נשיפה 6 שניות. נסיעה של 20 דקות מרגישה לי כמו שעה.

05:25: מגיעיםר. אני בקושי הולכת, אני כפופה, השיער שלי סתור, לא מסוגלת לדבר. מכניסים אותי לחדר בדיקה מיד, וכל מה שאני מבקשת זה לקרוא למרדים, ומהר. בבקשה, שרק אספיק לקבל אפידורל, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני בפתיחה של 5, וזה כבר ממש לא אנושי. ולחשוב שפינטזתי על לידה טבעית. מה חשבתי לעצמי?
 

אני והאוקיסטוצין. אושר

06:15: אני על אפידורל. רגועה, מעריכה כל דקה של נחת. מעריכה את הצוות שהזמין את הרופא המרדים. מעריכה את הארטיקים שהגישו לי.

מיילדת מקסימה בודקת אותי בעדינות, ומעדכנת אותי כמה אני מתקדמת. אני עדיין בהיי וברוגע. שום דבר לא כואב לי, אני מצליחה להזיז את הרגליים בקלות, מרגישה די אקטיבית ובשליטה.

האחות שואלת כל מיני שאלות שמשמחות ומרגשות אותי – אני מרגישה במרכז. דברים שחשבתי שלא בשליטתי באף לידה – נתונים להחלטתי, הבחירה בידיים שלי. למשל:

1. מתי תרצי לחתוך את חבל הטבור?

2. האם תרצי שהאחות תרחץ את התינוק?

3. האם תרצי אפס הפרדה?

4. האם תרצי שהתינוק יקבל חיסונים?

אז אני בחרתי שתינוקי יישאר איתי לאחר הלידה, שהאחות תגיע אליי לתת חיסונים ושלא ירחצו אותו. והכי חשוב: הדגשתי שוב ושוב, לא רוצה ניתוח קיסרי (לידה ראשונה הייתה בקיסרי) ולא לשכוח שמן שקדים. הרגשתי שהאחות מכבדת את הבחירה שלי ומרגיעה אותי, ״למה שיהיה קיסרי?" היא אמרה, "את יולדת רגיל והכל יהיה בסדר, את אלופה״.

11:00: צוות רופאות חייכניות ורגועות נכנסות לחדר ומציעות לי להתחיל לדחוף, כי המוניטור מראה ירידה בדופק. 6 דחיפות, והוא בחוץ. לא מאמינה, זהו, כל כך קל? ובלי קרעים? ובלי תפרים? 

לידה שלישית בתל השומר הסתיימה בהצלחה. תינוקי עליי, ואני צוחקת ובוכה.

תודה לצוות המסור בשיבא שלא התמהמה בכניסה לחדר לידה, שקרא לרופא המרדים מיד, שירד איתי לפרטים הכי קטנים כדי שתהיה לי חווית לידה טובה ומדויקת, בדיוק כפי שרציתי.

עברו שבועיים, ואני נהנית מכל רגע. אני, אביב והאוקיסטוצין.