תפריט נגישות א+ א א-

מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגור
ניוזלטרים ליולדות
ניוזלטרים ליולדות
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור m) דלג לצור קשר (מקש קיצור 2) דלג למפת האתר (מקש קיצור 3)

תרופות פריון - המדריך המלא

קיימות שלוש קבוצות של תכשירים לטיפול באי-פריון: גירוי שחלות על מנת שיוכלו לסייע להן לגייס מספר זקיקים\ ביציות במקביל. אלה יהיו תמיד הורמונים שכבר מצויים בגוף, רק שבטיפול אנו מגבירים באופן משמעותי את הכמות שלהם, כך שנוכל למקסם את הייצור של הזקיקים והביציות כדי שיהיו איכותיות להפריה; מונעי ביוץ שמטרתם למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות; תמיכה אחרי שאיבת הביציות. גם אלה הורמונים המיוצרים באופן טבעי על ידי השחלה, ומתגברים אותם על מנת להבטיח רמה נאותה שתסייע בקליטת העוברים בשלב שאחרי החזרתם (פרוגסטטיבים).

 

תרופות לגיוס זקיקים והשראת ביוץ


איקקלומין (Ikaclomin)

איקקלומין (Ikaclomin) קלומיפן ציטרט - אחת מהתרופות הוותיקות ביותר, שמצויה בשימוש מוצלח כבר כ-40 שנה. התרופה פועלת על ידי חסימת הקולטנים לאסטרוגנים בבלוטת יתרת המוח, פעולה שמעוררת את הבלוטה להפריש את ההורמון FSH, שמגרה את השחלה לגיוס זקיקים. כלומר, איקקלומין לא גורם באופן ישיר לביוץ, כי אם מגביר את התהליכים הטבעיים שמובילים לביוץ.

למי ניתן? התרופה ניתנת לנשים שאינן מבייצות, או כאלה שאצלן יש מיעוט ביוצים. לעתים איקקלומין ניתן להגברת הביוץ גם אצל נשים עם אי-פריון מסיבה לא מוסברת. איקקלומין יכול גם לסייע בדחיית מועד הביוץ עבור נשים דתיות שאצלן יש חשד כי הביוץ מקדים את מועד המקווה.

יתרונות: התרופה יעילה ובטוחה יחסית, היא ניטלת דרך הפה בטבליות, עלותה נמוכה והיא מחייבת מעקב פחות קפדני. לכן, מקובל כמעט תמיד להתחיל טיפולים בהשראת ביוץ על ידי מתן איקקלומין, ורק אם הטיפול נכשל או נמצא לא מתאים לעבור לטיפול עם זריקות להשראת ביוץ.

אופן מתן: בדרך כלל מתחילים את הטיפול ביום 3 או 5 למחזור (היום הראשון הוא היום שבו מופיע דמם וסתי של ממש, לא הכתמות). מקובל להתחיל את הטיפול עם טבלית אחת או שתים ליום במשך חמישה ימים. בהמשך ניתן לעלות את המינון עד 3 טבליות ליום. התרופה ניטלת במשך חמישה ימים. מצפים שהביוץ יתרחש כשבוע לאחר מכן, אך הטווח רחב - 12-5 ימים לאחר הכדור האחרון. בהתאם, כדאי לקיים יחסי מין תכופים, פעם ביום או יומיים, במשך שבוע - מהיום החמישי שלאחר נטילת הכדור האחרון.

מומלץ, לפחות בפעם הראשונה, לבצע מעקב אחרי מועד הביוץ, למשל בעזרת מדידת גודל הזקיקים באמצעות אולטרסאונד. הביוץ נוטה בהמשך לחזור בערך באותו מועד בתגובה לאיקקלומין. ניתן לחזור על הטיפול מדי חודש.

תופעות לוואי וסיבוכים: איקקלומין גורם לגירוי השחלות על ידי חסימת הקולטנים לאסטרוגן. אך בשל פעילותו זאת, שנוגדת את פעילות האסטרוגן, לאיקקלומין עלולות להיות גם השפעות לא רצויות. חלק מהנשים חשות רגישות בשדים, אי נוחות בבטן וגלי חום. תופעות אלו לא צריכות לעורר דאגה. כאבי בטן, בחילות והקאות או הפרעות בראייה נדירות מאוד, אך מחייבות את הפסקת הטיפול ופנייה לרופא המטפל.

השפעת איקקלומין נגד קולטני ההורמון אסטרוגן עלולה לגרום לריר צוואר הרחם להיות מועט וצמיג ולרירית הרחם להיות דקיקה ופחות מוכנה לקליטת העובר. הרופא יוסיף לעתים תרופה שמכילה אסטרוגן (כמו, פרוגינובה או אסטרופם) במטרה למנוע את הופעת תופעות הלוואי שנובעות מחסימת הקולטנים לאסטרוגן. לאור החשש מפני איכות ריר ירודה בעקבות הטיפול עם האיקקלומין, ניתן גם לבצע הזרעה במטרה לעקוף את צוואר הרחם.

מאחר שאיקקלומין גורם למספר זקיקים מוגדל להגיע לביוץ, קיים סיכון של כ- 10% להריון מרובה עוברים, כמעט תמיד תאומים.
אין יותר הפלות או מומים בעובר לאחר טיפול עם איקקלומין.

לאחר הטיפול שכיח שיוותרו בשחלות זקיקים גדולים שטרם נספגו, כלומר לעתים נוצרות ציסטות בשחלות בעקבות הטיפול. ציסטות אלו ייעלמו תוך זמן קצר ללא כל טיפול. נוכחות של ציסטות לא גדולות (3 עד 5 ס"מ) בשחלות אינה משפיעה על התגובה לטיפול, ועל כן אינה מפריעה להמשך הטיפול עם איקקלומין.

יעילות: כ-80% מהנשים יבייצו בעקבות נטילת איקקלומין, וצפוי שכ-40% מהנשים יהרו בעקבות הטיפול. הסיכוי להריון לכל מחזור שבו הושג ביוץ מוערך ב- 25-20%. מקובל לבצע 6-3 טיפולי איקקלומין לפני שעוברים לטיפול אחר.


מנוגון (Menogon), מנופור (Menopur)

תכשירים ותיקים שמכילים כמות שווה של ההורמונים FSH ו- LH (75 יח' בכל אמפולה). ההורמונים בתכשיר זה מופקים משתן של נשים בגיל המעבר. המנופור למעשה זהה למנוגון, אך התכשיר "נקי" יותר מחומרים ביולוגיים שעלולים לגרום לאודם ולגירוי מקומי באזור ההזרקה.

אופן מתן: התרופה ניתנת מהימים הראשונים של המחזור, כזריקה תת-עורית או לשריר מדי יום. משך הטיפול ומספר האמפולות שניתנות מדי יום נקבע באופן אישי עבור כל אישה, על פי גילה, משקלה, מבנה השחלות שלה ותגובתה לטיפולים בעבר. אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות, לדוגמה, יש לנהוג במשנה זהירות מאחר שהשחלות שלהן נוטות להיות רגישות במיוחד לגירוי השחלתי.

הטפול בזריקות מחייב בדרך כלל מעקב קפדני אחר התגובה השחלתית, בעזרת מעקב זקיקים באמצעות אולטרסאונד ובדיקות דם לרמות אסטרדיול ופרוגסטרון. בדרך כלל המעקב מתחיל לאחר 6-5 ימים של זריקות ונמשך מדי יומיים-שלושה. מרבית הנשים יבייצו כעבור 14-7 יום של זריקות.

תופעות לוואי וסיבוכים: הזריקות להשראת ביוץ גורמות למספר ביציות להגיע לבשלות ולבייץ בו זמנית. בהתאם, הסיכון להריון מרובה עוברים, בעיקר תאומים, מגיע לכ-20%.

סיכון משמעותי נוסף הוא גירוי יתר של השחלות, שיכול להתבטא בשחלות מוגדלות מאוד ומלאות בציסטות רבות, תפיחות רבה של הבטן, נוזל חופשי בבטן, קוצר נשימה, שלשולים וכאבי בטן. קיים לעתיים מרווח צר בין מינון שגורם לתגובה השחלתית הרצויה לזה שגורם לגירוי יתר שחלתי. שתייה מרובה ומעקב רופא חיוניים במקרה של חשד לגירוי שחלתי.

יעילות: תרופה ותיקה זו נמצאת כבר עשרות שנים בשימוש, וכמעט באופן ודאי תוביל לגרימת ביוץ. אצל אישה שלא מבייצת כלל מטרת הטיפול היא לגרום לביוץ של זקיק בודד. לעומת זאת, אצל נשים עם ביוצים סדירים מטרת הטיפול היא ליצור "סופר ביוץ" של מספר זקיקים, וכך להעלות את הסיכוי להריון. הסיכוי להריון מותנה בגיל האישה, נתוני הזרע ובעיות פריון אחרות, אך הוא עומד בכל מחזור על כ-20%, כך שיותר ממחצית מהזוגות ישיגו הריון לאחר 3 מחזורי טיפול.


גונל F או פוריגון (Puregon)

תרופות שמכילות את ההורמון FSH. הן מיוצרות באופן מלאכותי (רקומביננטי) במעבדה, ללא צורך במקור ביולוגי כמו שתן. שיטות היצור מסבירות גם את מחירן היקר, אם כי בשנים האחרונות פער המחיר בין התכשירים הסינטטיים לביולוגיים כבר אינו גדול כבעבר. היתרון שלהן הוא בשיטות היצור שמבטיחות תרופה נקייה יותר מחומרים ביולוגיים זרים.

אופן מתן: זריקה תת-עורית.

תופעות לוואי וסיבוכים: דומים לאלה של המנוגון.
 

לווריס (Luveris)

התרופה מכילה 75 יח' של ההורמון LH בכל אמפולה, ומיוצרת באופן סינטטי בעזרת שיטות של הנדסה גנטית. שילוב של לווריס עם גונל F או פיוריגון מאפשר ליצור תכשיר שדומה למנוגון, בכך שהוא מכיל גם FSH וגם LH, אך הפעם מקור כל התרופות סינטטי, כלומר לא משתן של נשים.

אופן מתן: זריקה תת-עורית, כתוספת לגונל F או פיוריגון.

תופעות לוואי וסיבוכים: דומים לאלה של המנוגון.


פרגובריס (Pergoveris)

בקבוקון המכיל 150 יחידות FSH רקומביננטי (מיוצר באופן מלאכותי) ו-75 יחידות LH רקומביננטי. השילוב מאפשר מתן משולב של ההורמונים (כמו מנוגון\מנופור).

צורת מתן: הזרקה תת-עורית.

תופעות לוואי וסיבוכים: דומים לאלה של המנוגון.


אלונבה (Elonva)

תכשיר רקומביננטי (מיוצר באופן מלאכותי) שמכיל את ההורמון FSH ובעל פעילות ארוכת טווח. קיימים 2 מינונים (100 ו-150 מיקרוגרם), מתן חד-פעמי של אלונבה 150 הוא שווה ערך למתן פוריגון במניון 200 יחידות ל-7 ימים.

צורת מתן: הזרקה תת-עורית.

תופעות לוואי וסיבוכים: דומים לאלה של המנוגון.

  

תרופות לגרימת ביוץ
 

אוביטרך (Ovitrelle) או פרגניל (Pregnyl)

תרופות אלו מכילות את הורמון ההריון (בטא hCG) שבודד משתן של נשים הרות. להורמון ההריון פעילות דומה לזו של הורמון ההצהבה (LH) שגורם לביוץ במחזור הטבעי. התרופה משמשת לגרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. מומלץ לקיים יחסי מין ביום מתן ה- HCG ובשני הימים שלאחר קבלת הזריקה.

אופן מתן: האוביטרל ניתן תת-עורית והפרגניל ניתן כזריקה לשריר, בדרך כלל הם ניתנים כאשר יש זקיקים בקוטר 17-20 מ"מ. המינון המקובל לגרימת ביוץ הוא אוביטרל במינון 250 מיקרוגרם או פרגניל 2 אמפולות של 5000 יחידות. הביוץ מתרחש כ- 36 שעות לאחר מתן ה- HCG. ניתן לתת HCG גם כתמיכה בגופיף הצהוב לאחר הביוץ,/

תופעות לוואי וסיבוכים: קשורות בתרופות לגרימת ביוץ שניתנו, כפי שתואר עבור מנוגון(ראה למעלה). מאחר וה-HCG הינו למעשה הורמון ההריון, הרי שבדיקת הריון עשויה לצאת חיובית במשך עד 14 יום לאחר קבלת הריון, ואין טעם לבצע בדיקת הריון בפרק זמן זה.

יעילות: גרימת הביוץ כמעט ודאית אם התכשירים ניתנים בעיתוי נכון.

 

תרופות הניתנות למניעת ביוץ עצמוני


"אגוניסטים": דקפפטיל (Decapptyl), דיפרלין (Diphereline), סופרפקט (Superfact) או סינארל (Synarel)

תרופות אלו שזכו לשם הלא מלבב, תרופות "דיכוי", מונעות (או מדכאות) את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר מעוניינים למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות, דבר שגרם בעבר לביטול של כרבע מכלל מחזורי הטיפול. התרופות פועלות על אזור במוח הקרוי ההיפותלמוס. הן מגרות את הבלוטה וגורמות לשחרור של ההורמון GnRH, שמעורר את השחרור מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) של ההורמון מגרה הזקיקים (FSH) והורמון ההצהבה (LH), שאחראים לגיוס הזקיקים והתרחשות הביוץ. בשלב שני, כעבור כשבועיים, לאחר שהבלוטה התרוקנה, נפסקת הפרשת ההורמונים הללו, ומחזור הביוץ הטבעי מופסק באופן זמני.

אופן מתן: הטיפול ניתן בפרוטוקול "ארוך", שבו התרופות לגירוי השחלות ניתנות רק שבועיים לאחר תחילת מתן תרופת הדיכוי, או בפרוטוקול "קצר" כאשר מנצלים את השחרור של ההורמונים מבלוטת יותרת המוח מיד עם תחילת מתן התרופה (תופעה שקרויה התלקחות (או flare-up ) במקרה זה מתחילים את הזריקות להשראת ביוץ כמעט במקביל למתן תרופות הדיכוי.

דקפפטיל או דיפרניל ניתנים כזריקה חד-פעמית לתוך השריר של 3.75 מ"ג (לעתים מסתפקים בחצי או שני שליש מהאמפולה), או כזריקה יומית תת-עורית במינון 0.1 מ"ג (לעתים מסתפקים במחצית האמפולה מדי יום).

סופרפקט (בוסרלין) ניתן בהסנפה לאף, 6 פעמים ביום, בנחיר אחד (לפני ואחרי כל ארוחה) או שלוש פעמים ליום בשני הנחיריים (2-1 מ"ג ליום).·סינרנל (נפארלין) ניתן בהסנפה יומית לאף פעמים ביום, בנחיר אחד ( 400 מק"ג) או שניהם ( 800 מק"ג).

תופעות לוואי וסיבוכים: שימוש ממושך ללא מתן במקביל של תרופות להשראת ביוץ עלול לגרום לתופעות דומות לאלה שנצפות בגיל המעבר, כולל גלי חום, יובש בנרתיק ומצבי רוח. התופעה בולטת במיוחד במתן דקפפטיל חד-פעמי במינון של 3.75 מ"ג, שהיא אמנם נוחה ביותר למטופלת, אך קשורה בדיכוי שיכול להתמשך שלושה חודשים ויותר.

יעילות: כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות, ביוץ עצמוני נדיר ביותר.


"אנטגוניסטים": צטרוטייד (Cetrotide) או אורגאלוטרן (Orgalutran )

תרופות אלה מדכאות מיידית את הפרשת הורמון ההצהבה (LH) וכך הן מונעות ביעילות רבה את הביוץ העצמוני. השימוש בהן נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית. השימוש בתרופות אלה קל יותר למטופלת בהשוואה ל"אגוניסטים" הוותיקים שתוארו למעלה, אך מתן שלהן דורש תזמון מדויק אם רוצים למנוע באופן מוחלט את האפשרות של ביוץ עצמוני.

אופן מתן: הטיפול מתחיל בדרך כלל ביום השישי או השביעי למחזור, או כאשר נצפים זקיקים בקוטר של 13-12 מ"מ.
צטרוטייד ( צטרורליקס) ניתן כזריקה תת-עורית במינון של 0.25 מ"ג מדי יום.·אורגלוטראן (גאנירליקס) ניתן מדי יום כזריקה תת-עורית של 0.25 מ"ג.

תופעות לוואי וסיבוכים: בעיקר גירוי מקומי באזור ההזרקה.

יעילות: כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר.

 

תרופות הניתנות לתמיכה בהריון


אוטרוגסטן (Utrogestan), אנדומטרין (Endometrin), קרינון (Crinone), גסטון (Gestone), דופאסטון (Duphaston) או פרונטוגסט (Prontogest)

תרופות אלה מכילות נגזרות של ההורמון פרוגסטרון. הורמון זה קריטי להתפתחות ההריון. באופן טבעי הוא מופרש מיד לאחר הביוץ על ידי הזקיק שנותר בשחלה לאחר חריגת הביצית והופך להיות "גופיף צהוב".

במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית, מתן תרופות לדיכוי הביוץ העצמוני עלול למנוע תמיכה מהגופיף הצהוב לגרום לניוון מוקדם שלו, דבר שיגרום לחסר בהורמון פרוגסטרון שחיוני לתמיכה בהשרשת העובר.

אופן מתן: התרופות ניתנות בדרך כלל מיד לאחר הביוץ במשך שבועיים עד שמבוצעת בדיקת הריון. אם בדיקת ההריון שלילית, מפסיקים את התמיכה. כאשר בדיקת ההריון חיובית, מקובל להמשיך את הטיפול עוד מספר שבועות.

כל תכשירי הפרוגסטרון שניתנים כתמיכה אינם מומלצים לנטילה דרך הפה עקב הספיגה הגרועה יחסית בנטילה בדרך זו, והם ניתנים דרך הלדן.·האוטרוגסטן הוא בצורת "פנינה", ומקובל להחדירו לנרתיק פעמיים או שלוש ביום, שני "פנינים" בכל פעם. ניתן להשיג ביחידות הפריון מוליך שמקל את ההחדרה לנרתיק.·אנדומטרין הוא בצורת פתילה, ושמים בנרתיק פתילה אחת פעמיים ביום. הוא נמכר עם מוליך. קרינון הוא בצורת ג'ל המוחדר פעם אחת ביום לנרתיק. גם הוא נמכר עם מוליך. גסטון ופרומטוגסט ניתנים כזריקה לתוך שריר העכוז פעם אחת ביום. מאחר שהתרופה על בסיס שומני, מומלץ לחמם מעט את האמפולה לפני ההזרקה ולעסות את אזור ההזרקה.·דופאסטון נלקח דרך הפה, שתיים-שלוש טבליות של 10 מ"ג ליום.

תופעות לוואי וסיבוכים: פרוגסטרון, כאשר הוא ניתן בהזרקה מקומית כגסטון, גורם לעתים לנפיחות ולאדמומיות מלווה בכאב באזור ההזרקה. שימוש בתכשירים בנרתיק עלול לגרום לאי-נוחות מקומית. פרוגסטרון עצמו קשור בתופעות לוואי שונות, כמו כאבי ראש, מלאות בחזה ועצירות.


פרוגינובה (Progynova) או אסטרופם (Estrofem)

תרופות אלו מכילות אסטרוגן. הן ניתנות להכנת הרירית להחזרת עוברים מופשרים או עוברים שהתקבלו מתרומת ביצית. לעתים הם גם ניתנים לתמיכה לאחר החזרת עוברים בהפריה רגילה או בניסיון לעבות את רירית הרחם בעת נטילת איקקלומין.

אופן מתן: התרופות ניטלות כטבליות דרך הפה, בדרך כלל במינון של 2 מ"ג פעמיים או שלוש ביום. מאחר שאסטרופם משווק בטבליות בשלושה מינונים שונים (1, 2 ו- 4 מ"ג), רצוי תמיד לוודא מראש מה המינון המדויק שעליו הורה הרופא. את האסטרופם ניתן גם להחדיר לנרתיק, משם הוא נספג היטב.

תופעות לוואי וסיבוכים: נטילת אסטרוגנים, גם בטווח קצר, עלולה להיות מסוכנת לנשים עם גורמי סיכון לקרישיות יתר, למשל נשים מעשנות בנות 35 שנה ויותר או כאלו שחוו (או שקרובת משפחה מדרגה ראשונה חוותה) סיבוך שנבע מהיווצרות קרישי דם.

 

תרופות הניתנות לדיכוי הפרשת הפרולקטין


פרילק (Parilac) או דוסטינקס (Dostinex)

תרופות שמטרתן להפחית את רמות הורמון החלב (פרולקטין) שמופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. רמות גבוהות של הורמון החלב עלולות לשבש את סדירות הביוץ. ההורמון מופרש לעתים קרובות מגידול שפיר זעיר בבלוטת יותרת המוח.

אופן מתן: התרופות האלו ניטלות כגלולת דרך הפה. מקובל להמשיך בטיפול עד שמושג הריון ואז להפסיק את נטילת הפרילק. מאחר שלא נמצא עד כה כי לפרילק או לדוסטינקס השפעה היוצרת מומים בעובר או קשר עם הפלות, ניתן במצבים מסוימים להמשיך את הטיפול התרופתי גם במהלך ההריון, במיוחד אם ידוע על גידול שקוטרו עולה על 10 מ"מ.

לאחר הלידה אין מניעה אצל נשים עם עודף בהורמון החלב להניק, אך כל עוד הן מניקות אסור להן ליטול תרופות כמו פרילק. מרבית הנשים יזדקקו שוב לטיפול התרופתי עם סיום ההנקה. פרילק או פארלודל(ברומקריפטין) נלקח מדי יום בדרך כלל חצי כדור עד 3 כדורים של 2.5 מ"ג.·דוסטינקס (קאברגולין) הדוסטינקס ניתן לקחת פעם או פעמיים בשבוע טבלייה של 0.5 מ"ג.

תופעות לוואי וסיבוכים: ניתן לצמצם את תופעות הלוואי של פרילק, שכוללות בחילה, נפילה בלחץ הדם כאשר קמים מהר, ודיכאון, על ידי נטילת התרופה לפני השינה. החדרת התרופה דרך הלדן מפחיתה את תופעות הלוואי שקשורות למערכת העיכול והשפעת התרופה נמשכת 24 שעות.

יעילות: התרופות יעילות ביותר בהורדת רמות הורמון החלב ובהקטנת גודל הגידול. למעשה, נדיר שנזקקים לניתוח לטיפול בגידולים השפירים שמפרישים את ההורמון. אצל יותר מ- 90% מהנשים עם נטילת התרופות חוזר הביוץ להיות תקין והאישה מצליחה להרות. אין במקרה זה שכיחות יתר של הריונות מרובי עוברים (תאומים).


פרדניזון (Prednisone) או דקסאמתזון (Dexamethasone)

תרופות שמכילות סטרואידים וניטלות בטבליות דרך הפה. ניתנות בטיפולי פריון בין היתר על מנת לדכא הפרשת הורמונים זכריים (אנדרוגנים) מבלוטת יותרת הכליה (אדרנל). התרופות ניתנות גם לאחר ביצוע חלון בעובר (הנצה אוAssisted Hatching) על מנת להשפיע על התגובה החיסונית של האישה נגד העובר. נטילה של טבליות אלה במינון נמוך ובמשך תקופה קצרה קשורה בסיכון נמוך לתופעות לוואי או לסיבוכים, שאינם נדירים בנטילה ממושכת של מינון גבוה של סטרואידים מסוג זה.


גלולות למניעת הריון

נטילת הגלולות מדכאת באופן יעיל ביותר את הביוץ הטבעי ומבטיחה הופעת דמם דמוי וסת גם אצל נשים שאינן מביצות. על כן יש לגלולות תפקיד חשוב ושימושים רבים בתכנון הפרוטוקול התרופתי בטיפולי פריון. הגלולות בדרך כלל ניטלות ברצף מדי יום במשך שבועיים או שלושה. הטיפול אינו מתאים לנשים מעשנות בנות 35 שנה ויותר

 

תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים של הטיפול ההורמונלי:

רגישות לתכשירים ההורמונליים היא נדירה, אך בכל מקרה של תופעה חריגה יש לדווח מוקדם ככל האפשר לרופא המטפל.


גירוי יתר שחלתי

 השכיחות של גירוי יתר שחלתי קל היא 25%-10% למחזור טיפול אחד. גירוי יתר בינוני או קשה נדירים יותר ובדרך כלל מחייבים אשפוז.

התסמינים של גירוי קל הם: תפיחות של הבטן, כאבי בטן, התפתחות ציסטות שחלתיות, הגדלת שחלות ואף הצטברות קלה של נוזלים בבטן. התופעות חולפות, בדרך כלל, תוך מנוחה ושתייה מרובה.

 גירוי בינוני כולל, נוסף על התסמינים שהוזכרו, גם בחילות, שלשולים והקאות. בגירוי יתר קשה יש גם הצטברות של נוזל בחלל הבטן, בבית החזה ובלב שמצריכה לעיתים דיקורי בטן חוזרים לשם ניקוז. יציאת הנוזלים לחללים עלולה לגרום לתסחיפים, וסיבוכים נדירים אחרים כמו אי-ספיקת לב, אי-ספיקת כליות ומוות. השכיחות של גירוי יתר שחלתי קשה היא 5%-0.1% למחזור טיפולי אחד.


תסביב

קרע או דימום מהשחלה הם נדירים יחסית, אך לעיתים מחייבים התערבות כירורגית. לעיתים נדירות דווח אף על צורך בכריתת השחלות.


ריבוי עוברים

שיעור ריבוי העוברים בטיפולים הורמונליים הוא גבוה יחסית (עד 30%, בהתאם לסוג הטיפול). במקרים של 3 עוברים ומעלה נדרש דילול עוברים, בשל הסיכונים הכרוכים בהריון מרובה עוברים.


הפלות והריונות חוץ רחמיים

בהריונות המושגים לאחר השריית ביוץ יש עלייה מסוימת בשכיחות של הפלות ושל הריונות חוץ רחמיים. 

כל הזכויות שמורות